כל מה שבגן

"בטרם נעשה את חשבוננו הסופי עם המחזאי, חייבים אנו לעשות חשבון נפש קטן עם וועדת הרפרטואר של התיאטרון. נראה שוועדה זו עדיין לא הבהירה לעצמה את מהות המושג 'תיאטרון לאומי'. ידוע העיקרון שככל שנמוכה יותר רמת המוגש, אפשר לצפות לשכבות רחבות יותר של קהל. אולם האם עיקרון זה הוא המנחה את האחראים לתיאטרון הנקרא 'לאומי' ? להצגת דברים מסוג זה אין צורך להקציב 6 מליון לירות ויותר בשנה מכספי הציבור.

אשר לביצוע, אנו אוהבים את עבודת הבמאי עם שחקניו. הוא מצליח לחדור דרך מחיצת השפה ומעביר לשחקניו את רצונו. טוב היה לראות שוב את אוה ליאון בתפקיד הראשי הנשי. היה בהופעתה משום משב רוח רענן בהשתמשה בשיטות משחק שאינן מקובלות אצלנו. שמואל עצמון באחד מתפקידיו הטובים ואולי בתפקידו הטוב ביותר מאז הצטרפותו ל'הבימה'. לשלמה בר-שביט תפקיד אפיזודי, אולם הוא מעצבו בשלמות. מרשימה הייתה אלישבע מיכאלי ויש להצטער ששנים נעדרה מן הנוף התיאטרוני והיא חסרה ממש.

בסיכום, מחזה החושף שחיתות מוסרית של החברה האמריקאית. אין ברפרטואר התיאטרון 'הלאומי' הצגה ראויה לשמה. 'הכנסת כלה' אינו תיאטרון לפי עדות הבמאי אלא סיפור. אז מה נותר מכל הרפרטואר ?

"המחזה של אדוארד אלבי 'כל מה שבגן' אין בו מן הזעם הנשכני והביקורת החותכת בבשר החי שאותם אנו מוצאים במחזות אלבי כמו 'מי מפחד מורג'יניה וולף'.הרעיון נראה טוב, אך אין הוא מספיק למלא מחזה שלם וכך נוצרת הרגשה שאלבי מושך ומותח את עלילתו כדי שתחסה את הערב כולו, כשאין לו הרבה מה לומר. הבמאי האורח מייל מיצ'ם הציב את ההצגה במסגרת מתורבתת והוליך אותה במקצב נאות, אך וודאי שלא יכול היה להכניס בה יותר 'אספרי' ממה שיש בכתוב.

את עיקר עומס המחזה נשא על כתפו שמואל עצמון בתפקיד הבעל הנקלע לדילמה נפשית ומוסרית שאין בכוחו להיחלץ ממנה. הוא היה מגוון, משכנע ואמין. בתפקיד אשתו הופיעה אוה ליאון שהציגה דמות נאה, רהוטה ונמרצת. שלמה בר-שביט גילם דמות מגובשת ומבריקה בתפקיד המליונר השכן שהוא כעין חזון שהכל שואפים להשיגו. אלישבע מיכאלי גלמה דמות מסוגננת של אשת עסקים חסרת מצפון. אלבי של 'כל מה שבגן' הוא 'אלבי ליגה ב'. אך לא מן הנמנע שהוא ידבר אל לב הקהל הרחב יותר מאלבי האכזרי, נשכני - 'האמיתי'.