רק אתמול

"רק אתמול של הרולד פינטר הוא מחזה לירי, כתוב בסולם מינורי. המחבר מפגיש שלושה אנשים - בעל, אשתו וידידתה של האישה, שאיתה לא התראתה זה עשרים שנה. אחרי הפסקה ארוכה כזו, יש ציפיה כלפי מה שצפוי. הציפיה הזאת משמשת פתיחה נאה למחזה. היחסים בין שתי הנשים, יחסיהן עם הגבר האחד - כל זה מוצג בראיה לאחור בצורה דו משמעית, חמקמקת, אף אם לפרקים המשמעות ברורה למדי.

מכיוון שגילום שלוש הדמויות בהצגה נתון בידי שלושה שחקנים מצויינים, שיכולתם אינה טעונה עוד הוכחה - מישה אשרוב בתפקיד הבעל, אביבה מרקס בתפקיד אשתו, מרים זוהר בתפקיד הידידה לשעבר, יש לחפש את שורש הפגם בסגנון הכללי של ההצגה, כלומר בקו הניכר שקבע לעצמו הבמאי לאונרד שך. למן הרגע הראשון הוצבנו מול תופעה תמוהה : מישה אשרוב שהדיבור הרהוט הוא מעיקרי אופיו, פלט מילה אחר מילה בקצב של עשר מילים לדקה, וכל השאר פאוזות.

גם מרים זוהר ואביבה מרקס דיברו באותו קצב איטי מתוך אונס, שהפאוזות בו כמעט מרובות מן הדיבור - וממילא הריקנות מרובה מן התוכן. כשם שלא ירדתי לסוף טעמו של הבימוי, כן לא ירדתי לסוף תכליתו של התרגום העברי מעשה ידיה של רות כסליו. נדמה לי שהוחמצה הזדמנות להעלות הצגה טובה.

"אני מודה שקשה לי להגדיר או לשפוט את משחקם של המשתתפים : מרים זוהר, מישה אשרוב ואביבה מרקס, שנעו על הבמה בסגנון לא אחיד וכמו לא לפי התווים של אותה מוזיקה. נדמה לי ששורש הבעיה נעוץ לא בביצועיהם של השחקנים, אלא בתפיסתו של הבמאי. עם זאת, יש לומר, שהתמודדות עם מחזה כמו 'רק אתמול' הוא נסיון מרתק והעובדה שתיאטרון 'הבימה' ניסה כוחו בהתמודדות זו, ראוייה להערכה.