המטבח

"מחזה רפורטאז'ה' כך 'מתייק' אחד הספרים המוקדשים לאמנות התיאטרון המודרני את יצירתו זו של ארנולד ווסקר. לפנינו מטבח ענק במסעדת ענק הפורץ את גבולות עצמו כדי לתאר לפנינו תבל טכנולוגית כה אדירה, כה אנונימית, כה כנועה לקיצבה המטרטר והמכני, עד שהאדם מובלע בלועה, הופך לאבק אדם, עובר תהליך מזורז של דה-הומניזציה.

חיי הקלעים במטבח ידועים לווסקר שעבד בהם. והוא 'שוחה' בהם כדג במים. שחקני 'הבימה' נזקקו מצידם, לתרגול ממש בבית ספר למלונאות בארץ. מכאן ואילך הם עברו ל'שפשוף' נוסף תחת שרביטו של עמרי ניצן. התוצאה הייתה ממש מדהימה מבחינה טכנית : סמפוניה ממש של כלים ותנועות מדודות ושקולות של כל טבח ומלצרית העוברים לקרשצ'נדו מטורף ומורט עצבים עד שעדים אנו כמעט לחיזיון 'שוליית הקוסם'. וכך נוצר עירוב מוזר : זה עולה, זה יורד, זה מישורי ובכל זאת זה די מרשים. צריך לראות.

"את הדיון בהצגת 'המטבח' ראוי לחלק לשניים ולהדגיש הדגש היטב חלוקה זו. נושא חלקו האחד של הדיון הוא ההצגה. ההצגה שהעלה עמרי ניצן היא מבריקה, נקייה, מרשימה. הבמאי נעזר כאן בתרגום של נסים אלוני שיצר שפע עגות ושפות ובתפאורה המצויינת של אלי סיני שהעמיד כמעט מטבח של ממש על במת 'הבימה'. עם קבוצה גדולה של שחקנים, תיזמר עמרי ניצן בקצב הנכון ספקטאקל מרשים, המעורר לרגעים תחושה אמיתית של טירוף.

ווסקר טוען 'שכל העולם מטבח...אנשים באים והולכים ואינם יכולים להישאר די זמן כדי להבין זה את זה, וידידויות, אהבות ושנאות נשכחות במהירות כשם שהן מתהוות'. ווסקר העמיד אמנם פרטיטורה מבריקה שאותה ניצל עד תום הבמאי, אבל למעשה הוא אומר מעט מאוד. הדברים שטחיים, בנאליים, לא מספקים. נכון, המטאפורה תקפה, אבל היא נשכחת עד מהרה וכשמתנערים מהתמונה הנוצצת והמבריקה, מגלים שהמחזה אינו אומר דבר.

המאמץ והברק של ההצגה, על אף השטחיות של המחזה, המיוסדים על הרבה מיומנות מקצועית, דמיון, רצון טוב, מרץ וכשרון - משמשים מחזה מינורי וחסר חשיבות שמקום התרחשותו מטעה : מטבח של מסעדה ענקית הוא אמנם מקום תיאטרלי בכח, אך זה אינו עושה את המחזה ראוי לתשומת לב.