המלך ג'והן
- הצגה מספר: 304
- הצגת בכורה: 31/01/1976
- מספר הצגות שהועלו: 22
יוצרים
- מאת: פרידריך דירנמאט
- על פי: ויליאם שייקספיר
- תרגום: אברהם הוס
- בימוי: דוד לוין
- תפאורה ותלבושות: אלי סיני
שחקנים
- ג'והן מלך אנגליה: מישא אשרוב
- המלכה אליאונורה: סטלה אבני
- איזבלה מאנגולם: תחיה דנון
- בלנקה מקסטיליה: דליה פרידלנד
- קונסטנצה: פנינה פרח
- ארתור פלנטג'נט: יעקב מזרב
- הממזר, פיליפ פלקונבריז': שמואל עצמון
- סר ריצ'ארד פלטנג'נס בנו הבלתי חוקי של ריצ'ארד לב הארי: שמואל עצמון
- רוברט פלקונבריג': אסי הנגבי
- פיליפ מלך צרפת: אברהם רונאי
- לואי בנו: יצחק קלוגר
- לאופולד דוכס אוסטריה: דוד ברוך
- פנדולפו קרדינל מילנו: ישראל בקר
- הרוזן מפמברוק: צבי שטולפר
- שאטיון, יועץ פיליפ: רולף ברין
- לורד ביגוט: אסי הנגבי
- לורד אסקס: שרגא הרפז
- לורד סאליסברי: חיים חובה
- אזרח ראשון מאנג'ר: אלכס פלג
- חיילים, נזירים, תליינים, שליחים: אדוין בלוך, מנחם ורטהיים, בארנט סרצ'אק
על ההצגה
המחזאי פרדריך דירנמאט, המכונה "המורליסט הציניקן", עיבד את מחזהו של שקספיר, "המלך ג'והן" לסאטירה פוליטית שעניינה: כיצד הדברים פועלים מאחורי הקלעים של ההיסטוריה, מה מסתתר מאחורי המלחמה, משא ומתן, הסכם שלום, מהו הכוח המניע את גלגליה של ההיסטוריה. רמז לתשובה אפשר למצוא בדבריו של פיליפ, מלך צרפת מתוך המחזה: "אנחנו בעלים לעסקים שלנו
והמלחמה היא רק מין תחרות
שעמים וחיילות הם הכלים
להפקת הרווח".
הרקע ההיסטורי הוא המאבק על שלטון וכוח בין אנגליה, צרפת והכנסייה, במאה ה - 13, אבל בשביל דירנמאט הרקע ההיסטורי הוא קרש קפיצה לביטוי השקפות פוליטיות חברתיות, ביחס לעניינים העומדים במרכז עולמנו גם כיום.
תמונות מהצגה
ביקורות
"איך כתב פרידריך דירנמאט את מחזהו 'המלך ג'והן ? במקום הקונפליקט השקספירי בין מלך אנגלי אכזרי וטראגי לבין מלך צרפתי קל דעת ואכזר לא פחות, גילם דירנמאט את שניהם כנציגי הפאודליזם ומולם הציב את הממזר של בית המלוכה האנגלית כדמות חריגה, איש כל העם המדבר בקול התבונה. כשרונו הדרמטי של דירנמאט, תבונתו ושובבנותו, מבצבצים מאחורי כל מילה ומילה ועל כן נהינתי לשבת באולם ולשמוע את הטקסט.
פנינה מבריקה חריגה בהצגה הזו יצר ישראל בקר בתפקיד הקרדינאל, האיש ששחיתות ואדיקות כרוכות בנפשו ללא הפרד. גם אברהם רונאי וברוך דוד - העלו רגעים של משובה. לעומת זאת דמותו של מלך אנגליה בגילומו של מישה אשרוב נשארה מטושטשת ללא מוצא. התרגום של אברהם הוס והתפאורה והתלבושות של אלי סיני - השביעו רצון.
"דומה שהיחידים שתפסו היטב שהם נמצאים למעשה בקומדיה היו ישראל בקר בתפקיד הקרדינאל ואברהם רונאי בתפקיד המלך פיליפ והם השחקנים שתפקידיהם היו המעוצבים והברורים ביותר. לסטלה אבני בתור המלכה אלאונורה מאקוויטניה היה קטע אחד מרשים, כמטק שקספירי, הוא המונולוג שלה לפני הוצאתה להורג. דליה פרידלנד מעצבת יפה מאוד את תפקידה של פרוצת צמרת קרירה, בדמותה של הנסיכה בלנקה. והיא סקסית מאוד בתנועתה ובדרך דיבורה העצלנית-בוטה.