בית המלאכה

  • הצגה מספר: 345
  • הצגת בכורה: 14/07/1981
  • מספר הצגות שהועלו: 45
בית המלאכה

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

עלילת המחזה מתרחשת בבית מלאכה לקונפקציה בפריס בשנים שבין 1945, שנת סיום מלחמת העולם השניה, ושנת 1952.  
שיגרת חיי היום-יום בבית המלאכה, על שיחות הנשים, המריבות והצחוקים, הבכי וגילויי החיבה, שזורה בסיפוריהן האישיים של הדמויות המאכלסות את בית המלאכה, שהן גלריה של שרידי המלחמה : לאון  והלן בעליו היהודיים של בית המלאכה שהסתתרו בזמן המלחמה, הצליחו להינצל והם בשלבי שיקום עצמי ; סימון, התופרת היהודייה, שבעלה נשלח למחנות ההשמדה והותיר אותה עם שני ילדהם, ז'אן הגהץ הצעיר, ניצול מחנה ריכוז;מקס, ספק העבודה, והתופרות הצרפתיות : מאדם לורנס, אשת שוטר, ג'יזל, מארי ומימי - נערות פאריסאיות טיפוסיות הרצות אחרי הנאות החיים.  
הדמויות, כל אחת על פי דרכה, מנסה לשקם את עצמה, לשכוח ולהתחיל חיים חדשים. אולם ככל שעוברות השנים מוצאים  עצמם האנשים באותו המקום, רק פצעיהם עמוקים ומודחקים יותר.   זהו סיפורו של עולם קטן שאינו  מסוגל לשנות ולהתגונן מפני אירועים הסטוריים גדולים . כך גם היצורים הקטנים החיים בקרבו.

תמונות מהצגה

ביקורות

"בית המלאכה הוא איכשהו המחזה שתיאטרון לאומי-ישראלי צריך להתמודד איתו. זה מחזה שמסכם תמונה מדוייקת, מפורטת ועגומה של העולם היהודי באירופה שאחרי השואה. אך מעבר לעניין היהודי שבמחזה, זה פשוט מחזה טוב. פסיפס של פרטים קטנים המציירים תמונה עצובה-מצחיקה. הבמאית מיכל גוברין יצרה את מלאכת המחשבת של צירוף הפרטים הקטנים בהעברת המחזה אל הבמה. זו עבודה מעוררת כבוד והערכה גם מפני שבמהותה היא צנועה ומשרתת את המחזה.

דליה פרידלנד, מיקי קם, יעל דרויאנוב ורחל שור, יוצרות דמויות מעוצבות היטב ובעלות חיים משלהן. עדי לב ועדה טל מתעלות אפילו על רמה גבוהה זו בשתי דמויות עסיסיות, קומיות ונוגות כאחד.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 15.07.1981

"הישגה העיקרי של הבמאית מיכל גוברין הוא בעבודתה הדיסקרטית עם קבוצת שחקניות אותן הצליחה להפוך לצוות מצויין תוך שמירה קפדנית על ייחודה האנושי של כל אחת מהן. הבמאית יצרה מציאות תיאטרונית יפה להפליא שכוחה הוא בהחלט מעבר למצוי במחזה עצמו. עדי לב, שחקנית בעלת נוכחות בימתית עשירה, בעלת עוצמה פנימית ויכולת קומית מפליאה בדמותה של צעירה פריזאית החיה את הרגע. אף שניים מהגברים תרמו את תרומתם למערכת הקבוצתית : רולף ברין ואיציק סיידוף.

בסך הכל ערב של תיאטרון כן ורגיש המעצב חוויה אנושית בעקבות חומר שבנקל יכול היה להגרר לעולם רגשני גרידא. אין זה לפיכך הישג של מה בכך.

אליקים ירון. "מעריב". 18.07.1981