בוסמן ולנה

"זו לי הפעם הראשונה שהזדמנתי למרתפה של 'הבימה' שהפך ל'הבימרתף' כלומר למקום ללא יומרה, שבו מוצגים מחזות נסיוניים או זעירים בהיקפם. והנה, פגישה ראשונה זו נהייתה לי לחוויה תיאטרונית די מרשימה. הכוונה היא גם למחזה שהוצג וגם למשחק ששלישיה מלוכדת הפגינה לפנינו. הנטורליזם החריף שבו מתחוללת העלילה אין בו כדי להעיב על האמת המרה השורה בכל אלה. הארץ האהובה זועקת, וזעקה זו מהדהדת היטב באוזנינו.

הערב כולו הותיר לנו רושם אנושי חזק בזכות המחזה ובזכות השחקנים. הללו תאמו להפליא את הנדרש מהם. שולמית אדר, זה שנים לא ראינוה על הקרשים, יש לברך על שובה. בתפקיד שהוטל עליה היא הייתה כבתוך שלה. עיצבה טיפוס שנחרת בזכרון. זכריה טובי היה התגלמות נאמנה של אדם פרימטיבי, אלים כלפי החלשים ממנו וכנראה שפל ברך כלפי התקיפים.

היינץ ברנרד, עמס על שכמו תפקיד קשה ומורכב : נוהגו של שבר אדם הזקוק ללגימת מים ולפת לחם חרבה, טרם יוציא את נשמתו ועם זאת הוא מפוחד ואסיר תודה לכל מחווה קלה כלפיו. אם זוהי ההתחלה של 'הבימרתף' הרי היא התחלה מבטיחה.

"הבמאית הלן קאוט-האוסן הוליכה את העלילה הסטאטית בקצב בוטח, בתבונה וברגש. התפאורה של טרי ג'ייקובס נבנתה בסגנון נטוראליסטי כשהיא גולשת עד לרגלי צופים בשורה ראשונה. לשבח מיוחד רואיים שלושת שחקני ההצגה : שולמית אדר, בתפקיד האשה הצבעונית, גילמה דמות מרגשת של עלובת חיים, שאי שם בתוכה טמון נוי וחן נשי. זכריה טובי גילם את בן זוגה שכל חוכמת גבריותו אינה אלה בהתחנפות ללבן. התפרצויות הזעם והאלימות שלו נשזרו ברגשי הבוז העצמי והייאוש ללא תוחלת.

היינץ ברנרד בדמות השחור הזקן גילם ביכולת רבה ובאמנות מרשימה דמות אדם שתקשורת הדיבור ניטלה ממנו - ואף על פי כן הוא משמש גשר אל האנושי שבאדם. הצגה של ממש - לאוהבי ממש.