דייר משנה

"אין זה חיזיון שכיח שערבי-ישראלי כותב עברית וחותר להגיע עם דברו דרך התיאטרון - אל הציבור היהודי. אם אינני טועה הרי זאת הפעם הראשונה שצעיר ערבי-ישראלי מגיע לבימה העברית. טוב שצעיר ערבי ניסח בלשון מחזאית כמה מן הבעיות המטרידות אותו וטוב שיש בכוחו של הניסוח הזה להגיע אל הקהל הישראלי. ראתב עוואדה, יליד כפר ליד נצרת, הוא לשעבר תלמיד 'בית צבי', העלה סיפור מן החיים ולצידו - הבעיות המסתעפות ממנו.

עוואדה אינו כותב בנוסח של כרזת - 'אני מאשים'. כמובן, אין הוא מסתיר את יחסו השלילי כלפי אנשים שמסרבים להשכיר חדר לסטודנט נחמד רק מפני שהוא יליד כפר ערבי בגליל. אבל בפרשת האהבים בין מאיה לאחמד הוא מתאר בבירור ובהדגשה גם את ההתנגדות שמעוררת ההתקשרות הזאת בכפר הולדתו בחברה הערבית, אצל אחיו ואצל הוריו אשר הועידו לו משכבר לנישואין בת כפר ערביה כשרה לכל דבר.

חולשתו של המחזה נעוצה בכך שאם פרישת המצב הבעייתי, אין עוד מרחב להפתעות רבות והכל צפוי במידה רבה מראש. כל אשר נאמר ומתרחש הוא יותר במישור של רפורטאז'ה עיתונאית טובה מאשר במישור יוצר של דרמה מסעירה. חזינו במשחק נאה של הצוות כולו בהדרכתו של הבמאי בנימין צמח שהקפיד להמנע מצרימות - ובמחזה על נושא כזה המלכודות הן רבות - בלי להשתמט מהצגת הבעיות.

את דמותו של אחמד גילם בצורה רגועה ומשכנעת שרגא הרפז כשלצידו, סטודנטית יהודיה, שחקנית צעירה ורעננה, מירב גרי. הופעה מהימנה בתפקיד איש הכפר הערבי גילם ראובן דיין. אחר שרואים אתה רפורטאז'ה המומחזת של עוואדה על אחת הבעיות בחייו של הסטודנט הערבי בישראל - אין הצופה יכול להימנע מלחשוב על הנושא ועל הסבך שהוא כרוך בו. דחיפה כאת לחשוב - היא בהחלט משהו.