מלחמה בבית

"מלחמה בבית' עשוי לפי מתכונת מחזה עשוי היטב, מדוקדק בפרטי העלילה, בעיצוב התפאורה שרובה לא היה מבייש הפקה ניו יורקית ובלי אף רגע של תובנה אמיתית לצופה המקומי. האמריקאים אולי עדיין נמצאים בשלב העקידה הקלאסי. אבא שולח את בנו למלחמה בשם הכבוד המשפחתי, הלאומי ובשם שאר סיסמאות מצחינות. כל השאר אוניברסאלי ויומיומי : עריצותה של הסמכות האבהית, הרחמנות העצמית המשותפת לכל הפרטים בתא החברתי, והכחשת הזוועה והמצוקה של החריג. בעצם, מדובר בזיוף בפולחני החברה הבורגנית. מטאטאים את החריג אל מתחת השטיח ודורכים.

השחקנים מצויינים. מרתקת כהות החושים וההפנמה של אודי בוכמן בתפקיד הבן. הוא עובר מסבילות ודיכוי עצמי ועד להתפרצות אלימה בסיום. כוחו של שחקן זה עדיין לפניו. מרים זוהר בתפקיד המכשפה האמהית, האטומה, עשירה בגוונים, מצחיקה, מרגיזה, פאטטית. מישה אשרוב מכניס אירוניה וקווים אנושיים מצטלבים לדמות האב. מירב גרי מעניינת בתפקיד האחות המסתגלת, נרגנת ואנוכית. הצגה זו תחשב להישג.

"אשר לביצוע, הוא מזכיר לנו את הימים הטובים של 'מי מפחד מורג'יניה וולף' אשר בהצגתה שיתפו פעולה מבורכת שני השחקנים המצויינים מרים זוהר ומישה אשרוב. מישה אשרוב הוא שחקן בשל במלוא יכולתו אשר בשקט גמור יכולים לבסס הצגה גדולה על כשרונו המבורך. מרים זוהר מעשירה את הרפרטואר העשיר שלה בדמות חדשה לגמרי : האם הטיפוסית, השגרתית, אולם היא מוסיפה למשחקה גוונים חיים.

הבמאי, מייקל מיצ'ם מוכר לנו מחצי תריסר הצגות על במת התיאטרון הלאומי והודות לו זוכים אנו בהצגה מצויינת שלא תרד מן הבמה אלא כעבור זמן רב וזאת בצדק משום שזה תיאטרון מצויין. אנו עדים כאן להתגלות שחקן דרמטי חדש, בן שחקן ותיק, המוכיח בפעם הראשונה כוחות יוצרים הטמונים בו : באהוד בוכמן יש לנו פתאום שחקן צעיר המבטיח רבות ומקיים את חלקו הניכר בהצגה זו. מירב גרי, שחקנית יפה ומוכשרת. בסיכום : הצגה שאסור להחמיצה.