טייבלע והשד שלה

"בסיפורו של יצחק בשביס זינגר, חומד לו המלמד אלחנן לצון וחומק אל מיטתה של טייבלע העגונה, כשהוא מנצל את אמונתה בשדים. אלא שאין הוא שד אלא בן אדם, וכשמחלה תוקפת אותו הוא משתעל ומת. טייבלע הולכת בהלוויתו של אלחנן מבלי שתדע שזה השד שנעלם זה עתה מחייה. המחזה שכתב בשביס זינגר יחד עם איב פרידמן, מעז אף להרחיק לכת. אלחנן לא מת אלא מביא לכך שטייבלע תינשא לו : בתפקידו כשד, בלילה הוא מודיע לה שעליו לצאת מחייה, אך נגזר עליה לשאת את האלטר-אגו שלו, אלחנן, מבלי שהיא יודעת שהשניים הם אחד.

זוהי אופציה מעניינת, הרבה יותר מסיטואציה של העמדת פנים שטנית המסתיימת במוות, שכן הרבה יותר קשה לחיות עם העמדת הפנים מאשר למות עימה. טייבלע, שאהבה את השד שבלילה, אינה יכולה לשאת את אלחנן שביום והרבי מצווה על אלחנן שהתוודה על תרמיתו, להתכחש לאמת ולשקר לטייבלע הגוססת, כדי שתוכל למות בשלום, בהאמינה שהשד והאדם אינם אחד.

אסתי קוסוביצקי, שקפצה לתפקיד במקום יעל פרל שחלתה, הביאה לבמה משהו מן המצוקה הנפשית של הדמות, בפנים חתומות וללא התפרצויות רגשיות מיותרות. היתה בה אמינות שאפשרה לצופה האינטלגנטי לתהות מה עובר על הדמות ולכאוב עימה את האכזבה משד הלילה הנהפך למלמד עלוב ביום. ניסים עזיקרי משעשע, ארצי, עצוב, שובה לב. גם אם דברים רבים בדמותו אינם ברורים לצופה, נוכחותו אמינה.

"הרבה כוחות וכשרון הושקעו בהצגה. עזיקרי וקוסוביצקי בתפקידי השד וטייבלע, יוצרים דמויות מלאות, חיות, אמינות וכובשות, המצליחות לשבור את גבולות הסגנון ולהקרין חום וכאב אנושי. עדי לב ורוברטו פולק, שמוליק סגל וכל האחרים יוצרים תחושה של מקצועיות ורהיטות. החוש האסטטי והדמיון היוצר של חנן שניר מוצאים ביטוי במיזנסצינה נאה, בקומפוזיציות מעניינות וברעיונות במתיים משעשעים.