קרב של שחור וכלבים

"הבימה' ראוייה לברכה על העלאת המחזה החשוב והתובעני הזה. הבמאי רוני פינקוביץ' מפגין כאן אחריות בוגרת, התרחקות מפעלולים, התרכזות מירבית במצבים האנושיים כשלעצמם, כשהוא קשוב לריתמוס המיוחד של המחזה וגם לוקח את כל הזמן הדרוש לשם כך. על רקע של חלל במה מרהיב של אלכסנדר לסיאנסקי ומוזיקה דיסקרטית של בועז ברקת, יוצרות ארבע הדמויות מצבים אנושיים מורכבים כשהם מופיעים בדרך כלל בצמדים צמדים ויוצרים אגב כך ניגודים בימתיים ופסיכולוגיים מרתקים.

דורון תבורי היצרי, הקפיצי, מול גדליה בסר המאופק והמחושב, ליאורה ריבלין המציגה דמות נבוכה וחושפת עולם פנימי מעניין, וחליפה נאטור בתפקיד השחור, הכובש בפשטותו. בזכות כל אלה מתקבלת הצגה שיש בה עוצמה רבה לצד פיוט מבלי שהיא מטשטשת את ההיגד הפוליטי החד משמעי שלה : פרצופו של הקולוניאליזם הוא מכוער וגם כשהוא מתורבת הוא רוצה לדפוק את השחורים.

"מחזה שונה באופיו ובנושאו ממה שהורגלנו אליו מהיבוא האנגלוסקסי. מלבד זאת מביאה ההצגה גם מגע תיאטרון מעניין מצידו של התפאורן אלכסנדר לסיאנסקי. ראינו איך אפשר ליצור עולם מלא, ראליסטי ואסתטי באולם תיאטרון, גם אם התיאטרון מוגבל באמצעים. גדליה בסר חוזר לשחק ויוצר דמות מעניינת ולרגעים אפילו נוגעת ללב.

דורון תבורי הוא קאל המהנדס, שרק עוצמתו כשחקן מצילה את הדמות מלהיות מאניירה. ליאורה ריבלין היא האישה לאון שיש לה גם תמונה מזעזעת של הרס עצמי. חליפה נאטור, שחקן צעיר ומתחיל מול שלושה וותיקים אלה - מרשים מאוד בדמות אלבורי, השחור המאיים על גורלו של הלבן. המשחק בדרך כלל, מצליח ליצור אווירה אמינה של התרחשות.