גבר בא אל אישה

החיים עוברים. אתה מביט לאחור ומנסה להיזכר; מה היה בהם? משום מה אתה לא נזכר בהצלחות - לא בלימודים, לא בספורט ולא בעבודה. אבל פתאום אתה רואה את האשה שאהבת, שהבזיקה בחיים ונעלמה לנצח, כמו החיים עצמם... נראה לי שאנחנו חיים לא 50, לא 70 , ולא 120 שנים. בעצם אנחנו חיים רק כמה רגעים עזים ומאושרים, כשאנחנו אוהבים... 

את "גבר בא אל אשה" כתבתי מזמן. המחזה הוצג במקומות רבים בעולם ובכל מקום עלה בידו לגרום הנאה לצופים (זה לפחות מה שנאמר לי). אני מאוד אוהב את המחזה וגאה בו, על שהצליח גם בתקופה הסובייטית הקודרת, גם בימי הפרסטרויקה ולבסוף הגיע יחד איתי לישראל. על מה המחזה?  ראשית, הוא על איך גבר זר בא אל אישה זרה לו לחלוטין ועל כמה קשה ומתוק, עצוב ונפלא כשגבר סוף סוף בא אל אישה,  וגם על כך שבסוף.... אבל, בעצם, תיכף תראו בעצמכם.  

סימון זלוטניקוב