נ.ב. החתול שלך מת

"אחד הכללים בחינוך אומר שצריך להיות עקביים. כשהתיאטרון הלאומי 'הבימה', יוצא בהנהלתו החדשה לדרך אמנותית קשה ומסוכנת שמטרתה לעשות תיאטרון טוב מבלי להחניף לקהל ולמכור לו בידור או פוליטיקה במסווה של תיאטרון, צריך לתמוך בו, כי זהו כיוון חשוב ונחוץ למען עתיד התיאטרון הישראלי והקהל שלו. אבל כשאותו תיאטרון מעלה הצגת בידור מסחרית באופייה הוא מחבל במטרות של עצמו.

בהצגה משחקים שחקנים צעירים ששניים מהם שיחקו בה כשהועלתה כהצגת תלמידים ב'בית צבי'. ליאור אשכנזי, למרות חינו וגמישותו, נמצא בסכנה של התחנחנות לקהל. כוכב ההצגה הוא נתי רביץ בתפקיד הפורץ, שהוא בעל חן רב מאוד וכושר תזמון מעולה. ליליאן ברטו וחן חגי משלימים את הרביעיה הנמרצת שהקהל מוחא לה כפיים בהתלהבות. לא נהינתי מההצגה מפני שמה שטוב בבית ספר למשחק ובתיאטרון המסחרי, לא מתאים לתיאטרון רפרטוארי לאומי. לא נהינתי מפני שלהצגה הזאת ולהצלחתה יש השלכה עגומה על מצבו של התאטרון בכלל ותיאטרון 'הבימה' בפרט.

הסכנה הגדולה ביותר היא שההצגה הזאת תהפוך לשלאגר כמו שמסתמן. לא מפני שאינני רוצה שיכנס כסף לקופתו הריקה של התיאטרון הלאומי, אלא מפני שאני יודע שיותר מדי אנשים בהנהלה הציבורית של התיאטרון הזה ולמרבה הצער גם במנהל התרבות, רואים את במת התיאטרון בעיקר דרך חור המנעול של הקופה. הללו, תן להם שלאגר, והם רק ירצו עוד וזאת טעות. עוד כמה חתולים מתים כאלה, וכל הכונות הטובות של התיאטרון בכל הנוגע לאיכות, ימותו גם הם.