נ.ב. החתול שלך מת

  • הצגה מספר: 466
  • הצגת בכורה: 01/08/1994
  • מספר הצגות שהועלו: 140
נ.ב. החתול שלך מת

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

... נ.ב החתול שלך מת   זוהי שורת הסיום במכתב הפרידה שהשאירה קייט לג'יימי. זוהי גם תחילתה של קומדיה חסרת מעצורים, שבבסיסה פילוסופיה קיומית פשוטה:   חתולים לא מתים, הם רק מתחלפים       ג'יימי   לג'יימי, שחקן מובטל וסופר מתוסכל, אין הרבה מזל. הוא מפוטר בו-זמנית משתי עבודות, חברתו קייט נוטשת אותו, דירתו נפרצת בפעם השלישית, החתול האהוב שלו מת - והכל בערב השנה החדשה. אבל אז הוא תופס את ויטו, והכל משתנה...   ויטו   גם לויטו אין מזל. הוא החליט "להתלבש" על הדירה של ג'ימי. ולא תאר לעצמו, שעוד יתחנן שתגיע המשטרה. אבל זה מה שקורה לפורץ אומלל שנתפס על חם על ידי בעל-בית, שיש לו את כל הסיבות שבעולם להיות עצבני. ויטו מתקשר לדירה הזאת, הרבה יותר ממה שתיכנן   החתול שוורצנגר   לו יש הכי פחות מזל מכולם. החתול של ג'יימי, שנאסף אל אבותיו בערב השנה החדשה, נותן את האות לתחילתה של הקומדיה המטורפת של השנה. וחוץ מזה, לכל אחד יש מחליף ובמקום חתול אחד יכול לבוא אחר - גם כזה שמיילל בקול אנושי     אז למי כן יש מזל ? למי שבא לצחוק מכל הלב מקומדיית-מצבים מטורפת, קצת חולנית, קצת מושחתת ובעיקר בלתי צפויה, שלא עושה חשבון לאף אחד.    

תמונות מהצגה

ביקורות

"אחד הכללים בחינוך אומר שצריך להיות עקביים. כשהתיאטרון הלאומי 'הבימה', יוצא בהנהלתו החדשה לדרך אמנותית קשה ומסוכנת שמטרתה לעשות תיאטרון טוב מבלי להחניף לקהל ולמכור לו בידור או פוליטיקה במסווה של תיאטרון, צריך לתמוך בו, כי זהו כיוון חשוב ונחוץ למען עתיד התיאטרון הישראלי והקהל שלו. אבל כשאותו תיאטרון מעלה הצגת בידור מסחרית באופייה הוא מחבל במטרות של עצמו.

בהצגה משחקים שחקנים צעירים ששניים מהם שיחקו בה כשהועלתה כהצגת תלמידים ב'בית צבי'. ליאור אשכנזי, למרות חינו וגמישותו, נמצא בסכנה של התחנחנות לקהל. כוכב ההצגה הוא נתי רביץ בתפקיד הפורץ, שהוא בעל חן רב מאוד וכושר תזמון מעולה. ליליאן ברטו וחן חגי משלימים את הרביעיה הנמרצת שהקהל מוחא לה כפיים בהתלהבות. לא נהינתי מההצגה מפני שמה שטוב בבית ספר למשחק ובתיאטרון המסחרי, לא מתאים לתיאטרון רפרטוארי לאומי. לא נהינתי מפני שלהצגה הזאת ולהצלחתה יש השלכה עגומה על מצבו של התאטרון בכלל ותיאטרון 'הבימה' בפרט.

הסכנה הגדולה ביותר היא שההצגה הזאת תהפוך לשלאגר כמו שמסתמן. לא מפני שאינני רוצה שיכנס כסף לקופתו הריקה של התיאטרון הלאומי, אלא מפני שאני יודע שיותר מדי אנשים בהנהלה הציבורית של התיאטרון הזה ולמרבה הצער גם במנהל התרבות, רואים את במת התיאטרון בעיקר דרך חור המנעול של הקופה. הללו, תן להם שלאגר, והם רק ירצו עוד וזאת טעות. עוד כמה חתולים מתים כאלה, וכל הכונות הטובות של התיאטרון בכל הנוגע לאיכות, ימותו גם הם.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ".11.08.1994