משפחה

"המחזה די נחמד. שילוב לא רע של קומדיה משפחתית וקצת פארסה משעשעת. פה ושם יש כמה רמיזות סאטריות והשלכות למציאות הישראלית, אבל במינון סביר. יש במחזה צירוף די מעניין של נוסח חנוך לוין מצד אחד ונוסח שמואל הספרי מצד שני. אבל מעבר להשפעות האפשריות רביד דברה היא מחזאית שנונה ומקורית המכירה את שפת התיאטרון, יודעת לעצב טיפוסים ומצבים וגם לביים את הכל במיומנות מקצועית השווה לציון 10.

גם התפאורנית לילי בן נחשון והמוזיקה של ארקדי דוכין מעולים וצוות השחקנים מצויין אחד אחד. אהרון אלמוג, דבורה קידר, אורלי זילברשץ, רבקה נוימן, לירית בלבן ודוד קיגלר. תיאטרון מבריק, בידור מעולה. לא פחות, אבל גם לא יותר.

"עקבותיו של אנטון צ'כוב ניכרים היטב בעלילה המשפחתית של המחזה הזה. במרכזו 'שלוש אחיות'. השפעתו של הסופר הרוסי ניכרת לא רק בדמויות אלא דווקא באווירה. הוא הרי טען שהוא כותב קומדיות, וההצגה מצחיקה, לא מעט בגלל יכולת התזמון הקומי והאפיון החריף של הדמויות. דבורה קידר העסיסית בתפקיד האם, אהרון אלמוג המאופק והכאילו אבוד אך נחוש בתפקיד האב, אורלי זילברשץ, רבקה נוימן ולירית בלבן בתפקידי הבנות ודוד קיגלר מגוחך ונפוח כנדרש בתפקיד הסופר.

אבל הצ'כוביות ניכרת במין רמז לעצב עמוק, כמעט טראגדיה בעיקר בדבריה של הבת האמצעית על הרצון לקפוץ מהגג. אבל תחושת הדיכאון מתפרקת חיש לצחוק, כשהבת ממהרת להרגיע את האם שזה לא שהיא תקפוץ. העיקר שיש אופציה. המשפחה היהודית האשכנזית היא אכן אופציה למחזה ולדברה המחזאית יש אוזן לדיאלוג חסכני ויעיל. אלא שדברה הבמאית ושחקניה, ממהרים לממש את האופציה לצחוקים, חלק קלים. אז ככה אכן נראית משפחה יהודית אשכנזית בישראל, מצחיקה ומגוחכת, ממש כמו בחיים. ראיתי, הלכתי הלאה אבל הייתה האופציה.