כתר בראש

"זאת הפעם השניה שיוסי בנאי נוטל תפקיד שברא שחקן אחר במחזה של יעקב שבתאי ועושה אותו לגמרי שלו. בנאי הוא תמיד בנאי, אבל ייחודו כשחקן שהוא בולע את התפקיד ונראה כאילו שאי אפשר לגלמו אחרת. הוא דוד האבסורדי, הקומי, הפטאטי, הכואב את מות אבשלום, חומד את אבישג, פורש לא פורש, רגע אחד לביא זקן וחסר ישע וברגע אחר שועל ערמומי, מודע למוות המתקרב, אבל רוצה להחליט בעצמו על הרגע שבו זה יקרה.

אילן רונן הצליח ליצור בהצגה זו מימדים של ספקטאקל גדול כמו שהבמה דורשת, אבל בעיקר ליצור גם רגעי אינטימיות לא מעט באמצעות שימוש במוזיקה של ערן דינור וחילופי תאורה. בנאי מולך באולם רובינא בטבעיות גמורה וגורם לך להצטער שהשחקן הזה עשה בקריירה הארוכה שלו כל כך מעט תפקידים בתיאטרון. מצד שני, הוא משחק כל כך טוב את יוסי בנאי שמשחק כאן את דוד המלך שלא נותר אלא לקרוא בראבו.

"הביצוע מבריק ומסוגנן, עשוי בקפידה. הכל מתוזמר היטב, בעיתוי ובמינון הנכון. הבמאי אילן רונן לא ניסה להתחכם ולעדכן את המחזה אלא להיפך, הוא ידע לקרוא את הפרטיטורה, בדיוק כפי שהיא כתובה, עם שילוב מאוזן וטאקטי של דרמה, הומור, פארודיה וסאטירה. לכך מצטרפות התפאורה ותלבושות המוצלחות של נטע הקר וגם מוזיקת הרקע האפקטיבית של ערן דינור.

ההצגה מלוהקת ומשוחקת כמו שצריך. יוסי בנאי מבריק ומרשים כמו שהוא יודע מבחינת הקול, תנועה, מימיקה ובעיקר מבחינת היכולת לשנות את הטון הדיבור והמשחק בהתאם לסיטואציה. להיות משקיף ציני-אירוני, מלך המקרין סמכות ותקיפות או אב המתאבל עדיין על בנו אבשלום.