זוגיות שבירה

"כצופה הנשוי יותר משלושים שנה, כאב לי הלב לראות את המחזה. אבל עליי להודות שקשה לי עם הדימוי הבסיסי של זוגיות נמשכת שמצייר ניקולסון. אכן, אם רואים מלכתחילה את הזוגיות ככיבוש, ואת יחסי הזוגיות כנסיגה בלתי נמנעת, שבה שתי הברירות שלך הן האכזריות של המשך חיים משותפים וכואבים, או נטישה למען הצלת עצמך, שאינה אלא אכזריות יותר נוחה.

קשה היה לי עוד יותר לראות את התמונה המצטיירת של האישה הרגשנית, הבלתי שקולה, הכמעט בלתי שפוייה לעומת הגבר האטום, המרובע, השפוי עד כדי שיעמום, מה שמצייר אותה כ'אשמה' ואותו כ'קורבן תמים. המציאות ביחסי זוגיות מורכבת הרבה יותר מכך. מחזה כזה ראוי להעשות למען שלושה שחקנים, שניים מהם וותיקים בהנחה שבעצם אישיותם יצליחו להעלות אותו לדרגת חוויה. ובעוד שגם אלכס פלג שמשחקו בכל פעם, וגם הפעם, מקרין בגרות שקטה ומשכנעת וגילה אלמגור שכאן מיטיבה לאפק את הנטייה המלודרמטית הטבעית שלה, בהחלט אמינים.

יחד עם זאת, בהופעתם אין אותו 'משהו' שיפקיע את המחזה מכלל היותו עוד סיפור נוגע ללב.