אם הבית

המחזה "אם הבית" מספר את סיפורן של בקי ואתי, אם ובתה, בעיר שדה על גבול המדבר, שדרכיהן נפרדו – אם כי לא נותקו – ולכל אחת מהן תקוות משלה ומציאות קיומית משלה. הבעל-האב נפל במלחמה. בבית שוכנים הבת, אתי וסבה החולה, המתרפק על תיבת תמונות וזיכרונות, נוהג כעריץ אך יודע כי נכדתו היא המשענת האמתית שלו. אתי עובדת במפעל המקומי, שם היא פוגשת עובד חדש, דוד, גרוש ואב לילד, שמקווה לפתוח דף חדש בחייו. הוא שוכר חדר בביתה של אתי, אך בואה הבלתי צפוי של האם משבש את כל מה שאמור להתפתח בינו לבין הבת. מאותו רגע נקלעות הנפשות התועות לסחרחרת של רגשות ומעשים, שבשיאם חושפים אמת קשה ומוליכים לצעדים הראשונים שיעניקו לבת, אתי, את התקווה המגיעה לה. בפשטות ובישירות שלהם. וכך גם, ובעיקר, המונולוגים של האם בקי, הנעים מתיאור חלומות באספמיא אל הסיוט הרודף אותה ומגרש אותה מהבית שלה. "אם הבית" נכתב בתחילת שנות ה-90 ובו חוזר הלל מיטלפונקט אל שכבות חברתיות שעסק בהן מראשית דרכו כמחזאי, גילה אוזן קשבת למצוקותיהן והביא אותן במיומנות רבה לתוככי הקהל הממסדי.