האבא שיכולתי להיות

לפני 15 שנה מולי וגידי הביאו לעולם את מיכאלה בהליך פונדקאות. הם גידלו אותה במסירות ואהבה, שמרו על קשר חם עם הפונדקאית שלה, ומעולם לא הסתירו ממנה את נסיבות הולדתה בארה״ב. למעשה, הם תמיד אמרו למיכאלה שכשתהיה בת 18 תוכל ליצור קשר ישיר עם האישה שתרמה להם ביצית. למרבה הפתעתם התברר להם שמיכאלה, ללא ידיעתם, כבר יצרה קשר עם התורמת. בלית ברירה, דווקא בשיאו של משבר בזוגיות, מולי וגידי מחליטים לצאת עם מיכאלה למסע המטלטל ביותר בחייהם. זו נקודת הפתיחה של המחזה "האבא שיכולתי להיות" המבקש לפרק ולהרכיב את מושג המשפחה בעידן החדש.

האבא שיכולתי להיות - מעבר לגנטיקה: השפעת הקשר הגנטי על זוגות אבות

בעידן המודרני, מבנים משפחתיים מגוונים הופכים לנורמה חברתית. אחד המודלים המשפחתיים המתרחבים הוא זה המוצג בהצגה ובו זוג אבות, כאשר רק לאחד מהם קשר גנטי עם הילד או הילדה. מצב זה מעלה אתגרים ייחודיים, אך גם מספק הזדמנויות לצמיחה משפחתית יוצאת דופן. מה הן ההשפעות של הקשר הגנטי (או העדרו) על הדינמיקה המשפחתית ואיזו תמיכה נדרשת למשפחות אלו?

בעוד תהליכים כמו תרומת ביצית או זרע או פונדקאות נשארים לעיתים בסוד אצל זוגות סטרייטים, לגבי זוגות כמו מולי וגידי, זוג גברים שהביא ילדה לעולם וגיבורי ההצגה 'האבא שיכולתי להיות', ברור לכל שרק לאחד מהם זיקה גנטית לילדתם. יתרה מכך, ברור שיש עוד אישה או שתיים לפחות שמעורבות מבחינה ביולוגית בתהליך (פונדקאית ותורמת ביצית). המידע הזה חשוף והופך להיות נחלת הכלל. יתרה מכך, החברה בה אנו חיים נותנת משמעות רבה לקשר הגנטי בין הורה וילד. יש לכך ביטוי בדת ובמסורת וגם במערכת המשפטית ובחוק הישראלי. אקלים זה משפיע על שני ההורים ועל התפיסה העצמית של תפקידם ההורי.

האב הלא-גנטי (מושג בעייתי כיוון שהוא מדגיש בעיקר את ההיעדר) עלול לחוות חששות עמוקים לגבי מקומו במשפחה, לצד תחושות של קנאה, חוסר ביטחון ביכולתו לתפקד כהורה, חשש מדחיה ואפילו ניכור. הוא עלול להתמודד עם שאלות, ולעתים אף ביקורת, מהסביבה לגבי ה"אמיתיות" של ההורות שלו. ההתייחסות של הסבים והסבתות (ההורים של האבות הטריים) להורות הטרייה היא בעלת השפעה גדולה. קבלה מלאה של הנכד הלא גנטי יכול לסייע בחיזוק הזהות ההורית ולהפוך את הנושא לפחות טעון רגשית, ולעומתה דחיה, יכולה להביא לפגיעה בתחושת המסוגלות והקשר ההורי. גם ההתייצבות ההכרחית מול מערכת המשפט עלולה להעלות חרדה לגבי זכויותיו, במיוחד במקרים של פרידה או בעיות רפואיות. כשהסביבה, המשפחה והמדינה מטילות ספק בהורות, הדבר עלול ליצור מתחים רבים, גם סביב קבלת החלטות הוריות, כאשר האב הגנטי עשוי להיתפס כבעל "זכות יתר".

 במקרים מסוימים, ההורות מגיעה לצד אובדן של עובר שלא התפתח. כשבני הזוג מחליטים על תהליך בו יש שני עוברים עם קשר גנטי לשני האבות, יש בכך ביטוי אפשרי למתן משמעות רבה לקשר הגנטי, זאת להבדיל מבני זוג שלא יראו בקשר הגנטי עניין משמעותי ולכן יחליטו להחזיר רק עובר אחד ויסמכו על שיקולים אחרים בבחירת העוברים. כאשר רק אחד משני העוברים מתפתח, ההורה ש'לא עמד במשימה' עלול לחוות תחושות של כישלון ופגימות.

הורות שכזו מעלה לא פעם את השאלה לגבי הנוכחות של האנשים הנוספים המעורבים בתהליך. היכרות או מעורבות של תורמת הביצית או הפונדקאית יכולה להוות איום על הקשר ההורי הלא-גנטי, כיוון שלכאורה יש להן יתרון כלשהו: 'קשר דם'. לא פעם הסתרה של הזהות שלהן יוצרות פנטזיה חזקה של דמות שעשויה למלא כל חוסר ולתת מענה לכל תסכול, גם אם אין בהם קשר למציאות.

מנגד, האב הגנטי עלול להתמודד עם קשיים ייחודיים לו.  הקשר הגנטי הלא סימטרי עלול ליצור גם תחושות של אשמה כשהקשר עם הילדה קרוב, וגם לחץ להיות הורה מושלם ותחושת אחריות יתרה כלפי הילד. ברגעי קושי, שנפוצים בכל הורות, תחושת האחריות היתרה עלולה להפוך לתחושת כישלון, קל וחומר כשעולים קשיים פיזיולוגיים ונפשיים שיש להם גם בסיס גנטי. גם החשש של בן הזוג סביב מעמדו כאב, עלול להתבטא אצל האב הגנטי כחרדה מפני עזיבה.

באופן טבעי, הקשיים מול הקשר הגנטי מתעצמים דווקא מול קונפליקטים בין ההורים או מול הילד. יחד עם זה, למרות האתגרים, מבנה משפחתי זה מביא עמו גם יתרונות ייחודיים. הצורך בדיאלוג פתוח על נושאי הורות ומשפחה מוביל לעתים קרובות לתקשורת זוגית ומשפחתית משופרת. העדר תפקידים מגדריים מסורתיים מאפשר חלוקת אחריות הורית גמישה יותר, המבוססת על כישורים אישיים ולא על ציפיות חברתיות מוגדרות מראש.

ילדים במשפחות אלו נחשפים למגוון רחב יותר של דפוסי הורות, מה שעשוי לתרום להתפתחותם הרגשית והחברתית. ההתמודדות עם אתגרים חברתיים עשויה לחזק את הקשר המשפחתי ולפתח חוסן רגשי אצל כל בני המשפחה. התמודדות זו עשויה להביא את ההורים להשקיע מאמץ מיוחד ביצירת קשר רגשי עמוק עם הילד, מה שמוביל למודעות מוגברת לצרכיו הרגשיים והפסיכולוגיים.

לאור המורכבות הרגשית והחברתית, תמיכה פסיכולוגית מקצועית יכולה להיות קריטית עבור משפחות אלו. עקרונות מפתח בתמיכה זו כוללים יצירת סביבה מקבלת המאפשרת ביטוי ועיבוד של רגשות מורכבים, וחיזוק הזהות ההורית של שני ההורים, במיוחד של ההורה הלא-גנטי. פיתוח מיומנויות תקשורת לדיאלוג פתוח ויעיל בין בני הזוג ועם הילד הוא חיוני, כמו גם עזרה בבניית נרטיב משפחתי חיובי והכנה לשיחות עם הילד על מבנה המשפחה. ההורים נדרשים גם לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם לחץ חברתי ודעות קדומות, ולחזק את החוסן המשפחתי. תמיכה בחלוקת תפקידים הורית מאוזנת ועידוד גמישות בתפקידי ההורות יכולים לסייע בהפחתת מתחים פנימיים במשפחה.

ככל שהחברה ממשיכה להתפתח ולהכיר במגוון צורות של משפחה, חשוב להבין את האתגרים והיתרונות הייחודיים של כל מבנה משפחתי. במקרים שונים אותם אני פוגש בקליניקה, ההכרה בקשיים לצד זיהוי ההזדמנויות לצמיחה יכולה לסייע בבניית מערכות תמיכה מתאימות ובקידום הבנה חברתית רחבה יותר.

בסופו של דבר, המפתח להורות מוצלחת טמון באהבה, מסירות וטיפול, ללא קשר למבנה המשפחתי או לקשר הגנטי. זוגות אבות, באמצעות מודעות, תקשורת פתוחה ותמיכה מתאימה, יכולים לא רק להתגבר על המכשולים הייחודיים שלהם, אלא גם לפתח מודל הורות עשיר ומספק, שתורם לגיוון ולהעשרת המרקם החברתי כולו.

איתן גילור מילר, מטפל באמנות, מדריך ופסיכותרפיסט, מעביר סדנאות והרצאות בנושאי הורות להט"בית והקהילה הגאה וכן הרצאות והשתלמויות לאנשי מקצוע בתחום הטיפול במשפחות החדשות ובילדים ונוער להטב''קים. מתנדב בחוש''ן, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה, ובוועדת להטב''ק של אגודת המטפלים באומנויות בישראל, יה''ת.

נכתב במיוחד לתוכניית ההצגה

ולפעמים ארוכה היא הדרך

לאור חיכינו ארבע-עשרה שנים. קודם חיכינו סתם, כי לא היה שום דבר מתאים... אחר כך חיכינו לחואן והוא לא בא... אחר כך חיכינו לאנחל, והוא נלקח מאיתנו... ואז חיכינו לאור – והיא באה, כמו אור בקצה המנהרה.
כבר בטקס החתונה שלנו, בר ואני הודענו לקהל שלאחר שהגשמנו את חלום הזוגיות, אנחנו רוצים להגשים את החלום לגדל ביחד ילד או ילדה שלנו. רצינו להקים משפחה גרעינית שהיא רק שלנו.

באותה תקופה היה מקובל לעשות זאת בהורות משותפת, וזה היה פחות מתאים. ואז רצינו לאמץ, ובארץ זה לא היה אפשרי. המסע לחיפוש ילד בעולם היה הרבה יותר קשה ומפרך ממה שחשבנו. מווייטנאם, דרך גאורגיה ועד גוואטמלה – בכל פעם ובכל מקום נטרקה הדלת מול הפנים והתקווה נגוזה. פעם שינו את החוק בארץ, ופעם שינו את החוק בארץ היעד. פעם מישהי שינתה את דעתה, ופעם העמותה נסגרה. פעם הייתה טעות של אות אחת באחד המסמכים, ופעם המסמך לא נמסר בזמן. פעם השופט ביטל את הדיון, ופעם הופיע קרוב משפחה שהתנגד.

ואז צצה האפשרות לפונדקאות, והתקווה ניצתה מחדש. גם זה לא היה פשוט, אבל בסוף, לאחר חציית האוקיינוס, נפגשו הזרע והביצית והתארחו אצל אדריאנה. במשך תשעה חודשים הסתובבנו בעולם והילדה שלנו הלכה ונוצרה, התפתחה וקיבלה צורה הרחק מעבר לים.

החודשים האלה לא עברו בקלות. הקשר עם אדריאנה, שזרם בקלילות עד להריון, נתקל בקשיים: הדרך שבה עוברים הריון בישראל שונה לגמרי מהדרך באמריקה. אנחנו חרדים יותר, עושים יותר בדיקות. לזה נוספו גם מכשולי תרבות ושפה. אנחנו בהריון הראשון שלנו, היא בהריון הרביעי. אנחנו רוצים לדעת כל פרט, ומבחינתה הכל בסדר. לילות שימורים בהמתנה לתוצאות בדיקה, רק כדי לגלות בבוקר שהבדיקה נדחתה. ואז פתאום דחייה בלידה, והוריקן שסוגר את הגשרים לבית החולים.

אבל אז הגיע היום ההוא בפילדלפיה, שבו יכולנו סוף-סוף להחזיק אותה בידיים. האצבעות הקטנטנות נאחזו בזרת, המיליליטרים הראשונים נשאבו מהבקבוק לפה הקטן, לילות ההאכלה הראשונים, הטיולים בסתיו האמריקני המרהיב כשהיא כרוכה ב"קנגורו" על הבטן, פתיתי השלג הראשונים על הראש הקטן בדרך לשדה התעופה, החברים והמשפחה מחכים דומעים בשער היציאה, גניה הכלבה מרחרחת ומלקקת...

ארבע-עשרה השנים עברו להן ופתאום נעלמו כלא היו. שתי נשים רחוקות, אחת במקסיקו ואחת בניו ג'רזי, הביאו לנו את אור, את האור. ועכשיו צריך לספר לה את הסיפור המיוחד שלה: למה יש לה שני אבות אבל לא אמא? איך ילדים נוצרים בכלל, ואיך היא נוצרה? איך בעזרת מדע, חקיקה והמון אנשים יקרים התאפשרה המשפחה שלנו? ובגיל 12 צריך גם לדעת איך מסירים לק-ג'ל...

איתן ובר מלחי טל קריין

נכתב במיוחד לתוכניית ההצגה