תרקדי איתי

במהלך תקופה לא פשוטה, גם לבמה מותר, ואולי אפילו צריך - לברוח קצת מהמציאות. 'תרקדי איתי', ההצגה החדשה של תיאטרון הבימה, עושה בדיוק את זה: לוקחת אותנו יד ביד, צעד צעד, אל תוך סיפור קטן, מצחיק, מרגש, ובעיקר מלא חמלה..."  

ואם תהיתם מה לצביקה הדר ולריקוד לטיני, התשובה היא: בדיוק מה שצריך. הוא לא מנסה להיות רקדן מקצועי, אלא מגיש את הדמות שלו בגוף של גבר ישראלי אמיתי - קצת כבוי, קצת מבולבל, הרבה מלא כוונות טובות . ההומור שלו מדויק, בלתי מתאמץ, והעובדה שהוא לא מנסה "לגנוב את ההצגה" אלא לשקף כאב של אבא פשוט - היא דווקא מה שהופכת אותו לבלתי נשכח. חן אמסלם בתפקיד אנה מצליחה להפתיע - לא רק ביכולות הריקוד המרשימות, אלא גם בנוכחות במתית רגישה, שקטה אבל נוכחת. היא בונה דמות של אישה צעירה שמחפשת שייכות, אהבה, ביטחון - ולא תמיד יודעת מה חסר לה ... עמי סמולרצ'יק , בתפקיד החבר הנאמן והמצחיק מוני, גונב את ההצגה ברגעים הקומיים, עם טיימינג מושלם וקריצה חכמה לקהל . אושרת אינגדשט מוסיפה המון חום כאסתר, שכנה עם לב גדול שקורצת בחינניות לסטיגמטיות בהן נתקלת העדה האתיופית. גם הקאסט הוותיק - דב רייזר ורובי פורת שובל – תורמים נוכחות נעימה שמעגנת את הסיפור .

הבימוי של מירי לזר בוחר שלא להתפזר, אלא נשאר קרוב ללב, קרוב לקרקע, קרוב למציאות.

אבל יותר מהכל, 'תרקדי איתי' היא הצגה שמציעה רגע של חסד בתוך שגרת חיים סוערת. היא לא מהפכנית, לא פוליטית, לא תובעת שינוי - אלא פשוט מחבקת את הצופה עם סיפור אנושי, אמיתי, כזה שמזכיר לנו שבסוף כולנו רק רוצים שירקדו איתנו קצת. גם אם נדרשים התקף לב, הרבה אומץ וזוג נעלי ריקוד כדי להגיע לשם.