מי את חושבת שאת

הצגה על חברות יכולה בקלות להפוך לקלישאה, אך 'מי את חושבת שאת' מצליחה להישאר רעננה בזכות הטקסט השנון של פורת ובזכות השחקניות.

הבימוי של גמא פריד שומר על קצב גבוה, מאפשר לטקסט להתרומם, בלי לוותר על ניואנסים רגשיים עמוקים יותר. המעברים מהקומי לדרמטי נעשים בצורה חלקה למדי, אם כי לעיתים הם צפויים. התפאורה והתאורה פונקציונליות: אינן מנסות לגנוב את ההצגה אלא משרתות את הסיפור. הדבר מותיר את
מרכז הבמה בידי השחקניות – וזו הבחירה הנכונה להצגה מסוג זה.

יעל לוונטל מפגינה כישרון קומי מובהק ויכולת תזמון מצוינת, אך היא אינה לבד: ריקי בליך מביאה אנרגיה מתפרצת, אסנת פישמן מעניקה לדמותה גוון רגשי עמוק יותר, שירן הוברמן מצליחה לייצר נוכחות כובשת, ורינת מטטוב מוסיפה מימד אחר לשילוב. יחד הן יוצרות חמישייה מגוונת שמצליחה לשקף את קשת האפשרויות של חיי נשים בוגרות: שאיפות שהוגשמו, אלו שנשארו בדרך, והמחירים שנלווים אליהן.

באולם מורגש היטב שהקומדיה עובדת: צחוק מתפרץ שוב ושוב, מחיאות כפיים חמות, תחושה של שחרור. לצד ההומור, הקהל גם מזדהה – כל אחד יכול למצוא את עצמו באחת מהדמויות, או לפחות לזהות חלק ממעגל החברות או המשפחה שלו. זו נקודת החוזק של ההצגה: היא לא מנסה לשנות סדרי עולם, אלא לספר סיפור קטן-גדול על החיים עצמם.