ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: מאיה ערד - יסעור
- בימוי: שי פיטובסקי
- תפאורה: ניב מנור
- תלבושות: נטשה טוכמן פוליאק
- מוסיקה: אלברטו שוורץ
- דרמטורגיה: שחר פנקס
- תנועה: מאיה ברינר
- תאורה: זיו וולושין
- וידאו: נמרוד צין
שחקנים
- יצחק רבין: דב רייזר
- מרית, מזכירתו: איילת רובינסון
- אמהות שכולות: נעמה ארמון, ריקי בליך, רזיה ישראלי
- רב היועצים: נתי רביץ
- אסתר וקסמן: רות לנדאו
- יהודה וקסמן: אהרון אלמוג
- ג'יהאד ירמור: הראל מוראד
על ההצגה
המחזה בוחן את השתלשלות האירועים באחד הצמתים המשמעותיים בדרך השלום של יצחק רבין. שנה לאחר שחתם על השלב הראשון של הסכמי אוסלו, נחטף חייל ישראלי ומוחזק בשטח שנמסר לריבונות פלסטינית. חזון השלום של רבין עומד למבחן ורבין עומד מול דילמה מנהיגותית ואישית אדירה. ברגעים קריטיים אלה, כאשר שעון עצר קוצב את חיי החטוף ואם מתחננת על חיי בנה, מציפים את המנהיג הדגול זיכרונות מן העבר וחזיונות מן העתיד. היסטוריה של מדינה שלמה ושל איש אחד מתקפלת ונפרשת בתקופה של שלושה ימים מורטי עצבים, כשרבין עושה סדרה של החלטות שנויות במחלוקת הלוחצות על כפתורי הרגש הלאומיים עד עצם היום הזה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"באמצעות סיפור החטיפה של החייל נחשון וקסמן, מנסה מאיה ערד לבחון את המנהיגות של רבין, שנה לפני הרצח, דווקא בנקודה הקריטית, שבה בשם תהליך השלום, הוא החליט החלטות שנויות במחלוקת, כמו ההחלטה לא להיכנס למשא ומתן עם החוטפים או ההחלטה לדרוש מערפאת להחזיר את החייל החטוף במקום לנקוט פעולה צבאית ברצועת עזה. זהו מחזה לחלוטין לא סטנדרטי. הוא בנוי כסוג של פולמוס הולך ומתעצם על המאבק בין התקווה לפחד. שי פיטובסקי ביים את ההצגה כמופע טקסי, המתקיים על במה כמעט ריקה.
דב רייזר מביא לתפקיד רבין את תחושת השתיקה הרועמת שלו והמבט החתום, ומצליח לבנות עבורנו את תחושת המועקה המתגברת של המנהיג הבודד המקבל החלטות גורליות מבלי להתייעץ עם איש. אינני יודע, אם ניתן להגדיר את ההצגה הזאת כהצגה טובה במובן המקובל, אבל היא בהחלט הצגה חשובה מאוד.
"עשר דקות מהבית נוגעת בנושא שכל מי שחי פה לא יכול להישאר אדיש אליו ויש בזה, מטבע הדברים, משהו מבלבל. ימין או שמאל, אתה לא יכול אלא להיסחף בסערה הרגשית שמפעילים מטעני הנפץ שבו ובכל זאת, מדובר בסיפור שמספר את עצמו.