התקווה

"המחזאי רוני פינקוביץ' כתב דרמה קצבית ומעניינת הנעה קדימה ואחורה בזמנים, ומספרת לנו כמה עלילות במקביל. יש כאן המון התרחשויות, חלקן יותר סבירות וחלקן יותר מופרכות, אך כדי שהדברים באמת יתחברו, אנו חייבים להאמין שהטראומות מהעבר מתקשרות לבעיות הנפשיות של הגיבור העכשוי לצערי, זה לא קורה. מבחינה בימתית, הצליח פינקוביץ' להעמיד הפקה נאה ומשוחקת יפה. בעיקר ההצגה מתבססת על הביצוע הכריזמטי של אמנון וולף שבתפקיד הפוליטיקאי השאפתן מנסה כמיטב יכולתו לחבר בין רסיסי העלילה.

"מחזה מאוד ישראלי שמחבר בין עבר להווה, שנוגע בשורשי הציונות, בתשוקה לעלות לארץ, בחברה שרצינו לבנות כאן, בסכסוך עם הפלסטינים, בחלום לבנות כאן חברה צודקת ושוויונית, בחיבור המשחית בין דת ופוליטיקה, באמונה, באהבה ובתקווה. 

יש בהצגה רגעים נוגעים ללב וגם כמה רגעים משעשעים, אבל מרוב סיפורים ועלילות משנה, הדרמה המרכזית הולכת לאיבוד, וגם אני כצופה, הלכתי לאיבוד. אוסף של סיפורים ודיאלוגים, שאינם מגובשים ואינם מתחברים למחזה שלם. 

כמה מילים על השחקנים: אהבתי שת המשחק של אמנון וולף, רבקה גור, גבי עמרני ובעיקר של שיפי אלוני, שחקנית מעניינת, שאני עוקב אחריה זמן רב ומקווה שהיא בדרך לפריצה הגדולה שלה. 

התקווה של 'הבימה' היא הצגה נאיבית, שמבטיחה הרבה ומקיימת מעט. אבל לא להתייאש, אני מחכה למחזה הבא של רוני פינקוביץ', עם הרבה תקוות ואופטימיות.