מיקה שלי

מחזה מוסיקלי משירי יאיר רוזנבלום.

בין שתי אהבות, בין שתי מלחמות – סיפור אהבה, פרידה, שלום ומלחמה התקופה שבין שתי מלחמות גדולות - מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום הכיפורים - מוצאת חבורה עליזה ומגובשת של נערים בסוף ימי התיכון ועל סף גיוסם לצבא, מתבגרת במהירות בעל כורחה. ואת מיקה, בין שתי אהבות גדולות – אהבתה לגידי, צעיר מלא חיים, בן המחזור, הלוקה בהלם קרב באחד מקרבות ששת-הימים, נוטש אותה ובורח מן הארץ בחיפוש אחר מעט שקט לנפשו. ואהבתה האחרת לארי, גם הוא בן המחזור, שמוצא תשובה בחזרה לדת, ומוצא את דרכו ללבה. זהו גם סיפורם של מני ואלישע ונועה ודבי, חבריהם, שנולדו וצמחו עם המדינה, ומנסים למצוא את דרכם ואת זהותם בתוך ימים סוערים והרי גורל. זהו סיפורה של תקופה, שנעה בין שיכרון הניצחון של 67', להלם הגדול של 73', ולהתפכחות שבסופה. מלווה בשיריו הגדולים והמרגשים של המלחין יאיר רוזנבלום ז"ל, שחלק גדול מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבותנו.


מיקה
מילים ולחן: יאיר רוזנבלום

מיקה, בואי אל ביתי
מי כמוך איתי
אין אביב בשדות זרים
לך השירה מראש צמרות ביתי
כאלף מחזרים

מיקה, מיקה, מי כמוך 
מי כמוך איתי 
מיקה, בואי אל ביתי 
מיקה שלי 

מיקה, בואי אל שיריי 
מי כמוך בהם 
אם קולך הדק שזור במילותיי 
אז מנגינות שבי עפות כך מסביבך 
ושוב חוזרות אלי 

מיקה, מיקה... 

מיקה, בואי אל שירי 
מי כמוך איתו 
שירי אותו, דברי אותו 
אכלי אותו, צחקי אותו 
עשי בו כרצונך 
כי שלך הוא 
שיר השירים שלי 

מיקה, בואי אל שירי 
שירי איתי


המלחמה
"בישראל אפשר לדעת מאיזה דור אתה על ידי זיהוי המלחמה שאליה אתה מתכוון באומרך 'המלחמה' ללא תוספת שמה הפרטי. כשסבתי בתיה הייתה אומרת 'בזמן המלחמה' ונאנחת, היה ברור שהיא מתכוונת למה שהיא קראה 'המלחמה העולמית השנייה'. אמא מימי עד היום קוראת 'המלחמה' אך ורק למלחמת השחרור ולא לאף מלחמה אחרת. אנחנו, ילדי מלחמת העצמאות וקום המדינה, לחמנו כחיילים צעירים במלחמת ששת הימים, כקצינים במלחמת ההתשה וכמג"דים במלחמת לבנון הראשונה. אבל התואר 'המלחמה' שמור איתנו למלחמה אחת ויחידה, זו שעיצבה את דמותנו – מלחמת יום הכיפורים."

מתוך מאמרו של עוזי דיין "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", עיתון "ישראל היום", 17 בספטמבר

"לפעמים אני שואל את עצמי מאיפה היה לי האומץ..." /יאיר רוזנבלום

"שיר לשלום" הופקע ממני כבר מזמן. לכן, באמצעותו, ניתן לראות מהו כוחו של שיר. יענקלה רוטבליט, אז בחור שנפצע במלחמת ששת הימים, כתב שיר תמים מתוך הקונצנזוס. זו שגיאה לחשוב שהוא משמש את השמאל, הוא משמש את כולם. אחד הדברים שקורים בשירים מהסוג הזה, שהם נפרקים מהמטען הראשוני שלהם. "שיר לשלום" נטען במשמעות חדשה, על פי הסיטואציות שמתרחשות במדינה. לשיר יש את דרך ההבלעות והאבולוציה שלו, מהרגע שהופקע מהיוצר הוא עובר לרשות הכלל ואין דרך לצפות את המעמד שהוא יקבל. זה גם מה שקרה הפעם, כמה דקות לפני הרצח, ולאחר מכן כאשר קראו אותו מדף ספוג בדם. בשנת 1970 נראה היה שמנסים להמית את השיר ומה שהתרחש, הוא בדיוק מה שקרה לאחר שלושת היריות. כל ניסיון להמית את השיר, הטעין אותו בזרמים, כוחות ואנרגיות חדשים.

מחאה מתוך הקונצנזוס
אני חושב שהעיבוד והביצוע היו חדשניים לתקופה בה נכתב "שיר לשלום". אפשר לומר שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות שנכנס הרוק לארץ במובן הטהור של המילה. חזרתי מלונדון, שם סיימתי את כתיבת השיר, שהעיבוד וההעמדה שלו הושפעו מהמחזמר "שיער". מירי אלוני, סולנית להקת הנח"ל, התחילה את הבית הראשון מהקהל, כשהספוט מכוון אליה. מהבית השני העיבוד משתנה והופך לרוקיסטי, בליווי של דני סנדרסון על הגיטרה ובאס של אלון אולארצ'יק, שיש להם חלק גדול מאוד בתוצאה הסופית. ישנו מתח שמתפתח ומגיע לשיא, משהו בעיבוד מתגבר ועומד להתפוצץ ואתה לא מאפשר לו. בסופו של דבר הוא מתפוצץ והלהקה קופצת מהבמה לכיוון הקהל. המחאה שלי התבטאה בכך שהרגשתי חלק מקונצנזוס לאומי שיש לו מספיק כוח וביטחון לחשוב שאולי אפשר לעשות יותר. זו לא מחאה במובן של קבוצה אנטי מלחמתית. "שיר לשלום" הוא שיר מחאה במובן של אימפקט אמנותי: איזה תוקף נתתי למילים מסוימות, שאפשר היה לעבור עליהן ברכות, כך שיקבלו משמעות אחרת. המילים קיבלו תוקף בעיבוד, בחוזק, בעוצמה. אי אפשר היה לפספס את הבוקס בבטן. לכן האימפקט של השיר היה המיידי. המחאה שלי באה לידי ביטוי גם בחוצפה שהייתה לי לבחור דווקא בלהקה צבאית שתבצע אותו ובמלחמה להשמיע את השיר למרות איסורו של אלוף פיקוד המרכז ,רחבעם זאבי (גנדי) להופיע איתו במרחבי פיקדו. בדיעבד, האיסור והמלחמה נגד "שיר לשלום" עשו לו שירות מצוין והפכו אותו לפופולארי ועל זמני. היום, בגיל 52 , אני כבר לא יכול ליצור לבני שש עשרה או שמונה עשרה. אך העובדה היא שכל שיר שלי, שאומן צעיר מעבד או מבצע, מצליח: "ישנן בנות" ,"בשמלה אדומה", "שלווה" - השירים מקבלים אינטרפרטציה שמדברת אל קהל יעד שכבר אינו יכול להיות שלי. כל ביצוע חדש שעושים לשיר שכתבתי, כאילו כתבו אותו מחדש. תפקיד הצעירים לכתוב את שירי השלום של היום. הייתי רוצה לראות בכל הזדמנות, לאו דווקא בנושא השלום, צעירים שאומרים את אשר על ליבם דרך האמנות. כמוני, שכתבתי את השירים האלה כשהייתי צעיר. לפעמים אני שואל את עצמי מאיפה היה לי האומץ...

מתוך ריאיון עם יאיר רוזנבלום, שנערך ע"י ד"ר טלילה אלירם וחתן פרס ישראל, פרופ' אדווין סרוסי, ב – 7.5.1995 , שלושה ימים לאחר רצח רבין ומספר חודשים לפני מותו של יאיר רוזנבלום.