קזבלן

המחזמר מגולל את סיפורם של תושבי שיכון רעוע ביפו ובמרכזם יוסף סימנטוב, עולה ממרוקו ומנהיג חבורת גברים יפואית, העונה לשם "קזבלן" (ובקיצור "קזה"). קזבלן מתאהב בבתו של ראש השיכון, פלדמן, עולה מפולין המתנגד בתוקף למערכת היחסים בשל תדמיתו של קזבלן כחסר תרבות. ההצגה בוחנת סוגיות הנוגעות בנפשה של החברה הישראלית, בהן השסע העדתי, יחסי אשכנזים–מזרחים, נישואים בין-עדתיים, קבלת האחר והשונה, פערים תרבותיים- חברתיים, מחאה חברתית ועוד.

נגנים בהקלטות:

תופים: דקל דביר
גיטרות: רמי אוסרווסר
עוּד ובוזוקי: עומרי זליג
חצוצרה: עדי מאירי
סקסופונים, פסנתר וקלידים: שחר בלכרוביץ'
טרומבון: ירון אוזנה
קלרינט וחליל: אוהד בן-אבי
הקלטות נשיפה: קובי פרחי
מיקס הקלטות: רמי אוסרווסר

המחזמר "קזבלן" מבוסס על מחזהו המקורי של יגאל מוסינזון שהועלה בתיאטרון "הקאמרי" (1954), בבימויו של גרשון פלוטקין . ההפקה הראשונה של המחזמר, עלתה בתיאטרון גיורא גודיק (1966), בבימויו של יואל זילברג.

אתה (כמעט) ראשון, יא קזה!

ד"ר דוני ענבר

הפקת המחזמר "קזבלן" בתיאטרון גיורא גודיק ב-1966 היתה מכל בחינה אפשרית פסגת הפסגות של המחזמר הישראלי. בפירוש לא המחזמר הראשון, גם לא המחזמר הישראלי המקורי הראשון, אבל הוא הגיע למקום הראשון בכל המדדים.

התיאטרון הישראלי (או הארצישראלי שלפני קום המדינה) אולי נבע, היסטורית, משורשי תיאטרון היידיש על האופרטות ומחזות הזמר של אברהם גולדפאדן, אולם מראשית דרכו ניסה להיתלות באילנות של התיאטרון הרוסי, הגרמני והאירופאי בכלל. סוגת המיוזיקל האמריקאי נחשבה לנחותה על הבמה העברית המתחדשת, ששפתה טרם הכירה מונחים כמו "מחזמר", "אמרגן" או "להיט".

אבל יומרות לחוד ומעשים לחוד. בשנות החמישים העלה ג'ורג' ואל בתיאטרון המסחרי "דו רה מי" את המחזמר העברי הראשון, שהיה למעשה עיבוד של אופרטת היידיש "שולמית". יגאל מוסינזון כתב את העיבוד למחזהו של גולדפאדן, יחיאל מוהר ומשה וילנסקי כתבו שירים חדשים, מנחם גולן הצעיר ביים ושושנה דמארי כיכבה בלהיט, שגבר בהצלחתו על הפקה מקבילה של "שולמית" הקלאסי בתיאטרון ה"אוהל". בעקבות ההצלחה עלה שם מחזמר נוסף על פי גולדפאדן, "שני קוני למל". "דו רה מי" הפיק גם גרסאות עבריות צנועות של מחזות הזמר האמריקאיים "משחקי הפיג'מה" ו"אנני אוקלי אשת לפידות". גם האופרה הישראלית של אדיס דה פיליפ העלתה מיוזיקל אמריקאי, "נשקיני קייט" של קול פורטר.

ב-1956 העלה תיאטרון ה"אוהל" גרסה אזרחית מורחבת למחזמר פרי עטם של אהרן מגד (מחזה), נעמי שמר (תמלילי השירים בשם בדוי), יוחנן זראי (מוזיקה) וגדעון שמר (בימוי), שהועלה זמן קצר קודם לכן בלהקת פיקוד המרכז בשם "פשיטה בכפר". גרסת האוהל שנקראה "חמש חמש" שבה וחודשה בתיאטרון המסחרי (התיאטרון הוורוד) בשנות השישים.

ראשון לתיאטרונים הרפרטואריים להעז ולהפיק מחזמר "מסחרי" בנוסח ברודווי היה התיאטרון הלאומי "הבימה", שב-1962 העלה את "אירמה לה דוס" בכיכובם של אריק איינשטיין, בוגר להקת הנח"ל הצעיר, דינה דורון (ואחריה גאולה נוני) ושלמה בר שביט. ניצחו על המלאכה המתרגמים חיים חפר ודן בן אמוץ והבמאי אברהם ניניו.

אבל מי שנתן את התנופה האמיתית והלגיטימציה למחזמר הישראלי היה האימפרסריו גיורא גודיק, שבעקבות ייבוא לישראל של שתי הפקות בינלאומיות: "פורגי ובס" ו"סיפור הפרברים", העז והפיק גרסה עברית שהיתה שיבוט לכל דבר של המקור מברודווי של "גברתי הנאווה". ההפקה רצה בתחילה באולם תיאטרון "הבימה" (שבאותה עת סייר בעולם), ובעקבותיה העלה גודיק עוד מחזות זמר אמריקאיים בעברית, בהם "איך להצליח בעסקים" שממש לא הצליח ו"המלך ואני". ההצלחה הפנומנלית ב-1965 של "כנר על הגג", עיבוד לסיפורי טוביה החולב של שלום עליכם, סימנה כיוון ברור: הצירוף של סטנדרטים בינלאומיים ותכנים יהודיים הוא הדבר האמיתי.

במקביל לגודיק העלה התיאטרון "הקאמרי" שתי הצלחות מסחררות: המחזמר המקורי "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (עיבוד של נתן אלתרמן וסשה ארגוב למחזה התנ"כי ההיתולי של סמי גרונמן), ומחזמר לילדים פרי עטם של אברהם שלונסקי ודב זלצר, "עוץ לי גוץ לי". שמואל בונים, הבמאי של הצ'יזבטרון הפלמ"חניקי ו"שלמה ושלמי", העלה גם מחזמר כיס ביידיש שהלחין זלצר ועיבד חיים חפר על פי שיריו של איציק מאנגר: "המגילה" ("החמאם", 1965). "הבימה" ניסתה את כוחה עם "אוליבר!" על פי צ'רלס דיקנס, שאחד מכוכביו הוא הנוכל היהודי פייגין (שרגא פרידמן תרגם וכיכב).

אחרי כל הנגיעות היהודיות, שברובן פגעו בול, הבין גודיק שהגיע הרגע להשתדרג ולעלות שלב: מהיהודי לישראלי המקורי. החלטתו של גודיק היתה חדשנית ונועזת: מדובר בתקופה שבה מחזות מקוריים ישראליים לא רק שלא היו נפוצים, אלא שגם הביקורת והקהל כאחד החשיבו אותם, בדרך כלל, לנחותים. הפור נפל על "קזבלן", מחזה חברתי נוקב שחיבר יגאל מוסינזון, אודות עולה ממרוקו שנאבק בחברה האשכנזית במאמץ להשתלב ולזכות בלגיטימציה, ושעלה, בכיכובו של יוסי ידין, בתיאטרון הקאמרי ב-1954.

כמו מרבית מחזות הזמר של ברודווי והווסט אנד, גודיק בחר בעיבוד ליצירה קיימת. על יואל זילברג הוטלה אולי המשימה המאתגרת ביותר: לעבד את המחזה לשלד שיכיל פזמונים וריקודים (ואף להקליל אותו. כך הפך רצח לגניבה, למשל). דב זלצר, האחראי להצלחות "עוץ לי גוץ לי" ו"המגילה", שכזיקית ידע להתאים את לחניו לרוחו של כל מחזמר, נשכר כמלחין, ואת תמלילי השירים כתבו בסופו של דבר שלושה: חיים חפר, עמוס אטינגר ודן אלמגור (האחראי ללהיט "כל הכבוד"). בתפקיד הראשי זכה חברו של אריק איינשטיין ללהקת הנח"ל ושלישיית גשר הירקון, יהורם גאון (שכבר שיחק בתיאטרון הקאמרי), שבחר לגלם את דמותו של המרוקאי הזועם ללא מבטא! את יריבו האשכנזי של קאזה, יאנוש הנוכל, גילם שחקן "הבימה" (ולימים מנהלה האמנותי) שלמה בר שביט, בחופשה מהתיאטרון הלאומי.

קזבלן פשוט העפיל מעל להצלחות המסחררות של קודמיו. בישראל הקטנה של שנות השישים ההפקה רצה, שמונה הצגות בשבוע, כמו בברודוויי, מאות רבות של פעמים, בתיאטרון "אלהמברה" המשופץ ביפו (כאשר גם עלילת המחזמר מתרחשת באותה יפו עצמה), ובכל פינה. הוא דיבר במקביל אל שוחרי המחזמר ואל מי שטרם נקראו ישראל השנייה, שהזדהו עם הכוכב המדוכא של הסיפור (ולא אחת איימו להתחשבן עם בר שביט, יריבו ה"לבן").

יהורם גאון, שהפך לזמר/שחקן המוביל בארץ, נבחר באופן טבעי לחזור ולגלם את הדמות בעיבוד הקולנועי האקסטרווגנטי של מנחם גולן ל"קזבלן" (1973), ולצערו שב וגילם את התפקיד בהפקה כושלת ב-1989 (שבה יוסי ידין, קזבלן הראשון, השתתף בתפקיד אורח של קצין המשטרה). בניגוד לסוף הטוב שבמחזמר, כשהקופה הגנובה נמצאת ומוחזרת לבעליה, קופת התיאטרון בהפקה הזאת נותרה ריקה, וגאון נאבק עם נושים ואיומי פשיטת רגל.

כמו במקרה של מחזות זמר שמזוהים יתר על המידה עם כוכביהם המקוריים (ג'ולי אנדרוז ורקס הריסון ב"גברתי הנאווה", זירו מוסטל וחיים טופול ב"כנר על הגג", יול ברינר ב"המלך ואני", ברברה סטרייסנד ב"מצחיקונת" ואצלנו אילי גורליצקי ויונה עטרי ב"שלמה ושלמי"), היה צריך להמתין פרק זמן ארוך לפני שניתן היה להעז ולחדש את קזבלן עם כוכב חדש, לדור שלא ידע את יוסף, או את גאון. ב-2012 נבחר עמוס תמם להיות קזבלן החדש בהפקת תיאטרון "הקאמרי" (בבימוי צדי צרפתי), והוכיח שלקאזה יש חיים חדשים.

וכעת, כעבור עוד עשור, הגיע זמנו של קזבלן חדש לדור חדש.

ד"ר ענבר, בעברו במאי תיאטרון ומתרגם, חוקר תיאטרון יהודי ומחזות זמר.