כל החיים לפניו

"קסבייה ז'אייר עיבד את ספרו של אמיל אז'אר וצמצם את העלילה למפגש סנטימנטלי וצפוי מדי בין אישה קשישה, זונה בעבר ובעלת לב זהב ליד נטוש שגידלה. הזונה יהודיה והנער מוסלמי. אין ספק שהמסר האנושי הזה הוא למעשה המימד האנושי בסיפור. ליא קניג בתפקיד הזונה הקשישה נותנת תחושה שהתפקיד נכתב בשבילה. היא באמת מפתיעה כבר בכניסה הראשונה לבמה בחמימות אנושית שלא גולשת לסנטימנטליות יתרה ומעצבת דמות כובשת שאי אפשר להתיק את העין ממנה. רק שחקנית גדולה מסוגלת לזה.

אושרי כהן, הנער, משדר כנות, אך דיבורו מתנהל על מיתר אחד ואין הבדל בין טון הדיבור בדמותו כנער לבין נימת דיבורו בתפקידו כמספר. אברהם מור מחמם את הלב בתפקידו השולי כרופא המפגין דאגה אנושית

אושרי כהן הוא גם מספר וגם דמות והבמאי אף לא ניסה לחדד את המעברים האלה. אולי מפני שכהן שחקן טבעי שעד כמה שאני יודע, לא למד משחק, מסוגל רק "להיות" על הבמה כמו שהוא, הפעם בבגדי נער. זה בסדר, זה חביב, אבל אין בזה שום מימד של תאטרון. אברהם מור מגיש הופעה אבהית מרגיעה בתפקיד הרופא ואורי אברהמי בויניאטה שנראית לא בדיוק שייכת, אם כי משעשעת.

מול כהן נמצאת על הבמה ליא קניג שדי ברור שההצגה נעשתה עבורה ובצדק. וכשקניג על הבמה, יש בה מימד ברור של משחק תאטרוני משובח וזה תפקיד בדיוק לפי מידותיה, אנושי, קומי, ארצי ועם עומק טראגי לקינוח. אבל מרתק לראות אותה בנוכחות הארצית שלה ובשתי הופעות "ההזיות" שלה כדי להבין מה באמת תובע משחק בימתי.

"מיקי בן כנען, התפאורנית, עיצבה להפליא את דירתה של רוזה המשקיפה אל שמי פריז עם שימת לב לפרטים קטנים וגדולים, שהופכים את התפאורה כולה לסיפור אופראי ממש ומתאימה להפליא ל"לה בוהם". מאיר אלון עיצב תאורה יפה שחשפה היטב פכים קטנים בתפאורה. דליה פן עיצבה תלבושות יפות לרוזה של ליא קניג ונוחות לעין עבור שלושת הגברים. יוסי בן נון עיבד פסקול מוסיקלי עדין ויפה מנעימות השנסונים הצרפתיים הנצחיים