לרקוד ולעוף
- הצגה מספר: 638
- הצגת בכורה: 12/05/2010
- מספר הצגות שהועלו: 126
יוצרים
- מאת: רשף ורגב לוי
- בימוי: אלון אופיר
- תפאורה: מיכאל קרמינקו
- תלבושות: אורן דר
- מוסיקה: קורין אלאל
- כוריאוגרפיה: אלדר גוהר גרויסמן
- תאורה: עדי שימרוני
שחקנים
- שרה פלדמן, אם המשפחה: סנדרה שדה
- יוסי פלדמן, בנה הבכור: נתי רביץ
- נמרוד פלדמן, בנה השני: עידן אלתרמן
- אסף פלדמן, בנה השלישי: אושרי כהן
- אלה פלדמן, תאומתו של אסף: רינת מטטוב
- ענת קוממי, חברתו של יוסי, חברתו לשעבר של אסף: נלי תגר
- עידן כהן, חברה החדש של אלה: אמיר הלל
- אריה פינטו, שרת ואב הבית: חיים חובה
על ההצגה
לרקוד ולעוף
דרמה קומית
הימים ימי אינתיפאדת אל אקצה. משפחת פלדמן
מתכנסת לחגוג את ליל הסדר בבית המלון של
המשפחה על חוף הים של נתניה. לכאורה מדובר
במשפחה הכי נורמלית בעולם. בהדרגה מסתבר
למשפחה שהשאלות שהבן הסורר ארז מביא איתו,
יאירו את היחסים בינם לבין עצמם באור חדש. בדרמה
קומית, מותחת ומרגשת תפרק ההצגה את הסודות
שמטרידים את משפחת פלדמן כבר עשרים שנה
ותענה על השאלה מי בעצם משוגע בבית הזה.
רשף לוי חוזר לספר סיפור אישי על משפחה ששיקרה
לעצמה יותר מדי זמן על יותר מדי דברים.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"כוחה של ההצגה בעבודה מעולה של צוות שחקנים מצוינים, בהדרכתו המשובחת של הבמאי אלון אופיר. על הבמה מולכת ביד רמה סנדרה שדה בנוכחות עשירה, מקסימה ועסיסית, בתפקיד שבמהותו אינו חורג מהסטראוטיפ הידוע של האמא הפולניה האולטימטיבית, אבל שדה מעניקה לו נפח מרשים וגם הומור. סביבה צוות שחקנים שמצליחים כולם להעמיד על הבמה דמויות משכנעות של בשר ודם עם רגשות אמיתיים וכולם חוסים תחת כנפיה של אמא סנדרה שדה.
"הישגו הגדול ביותר של אלון אופיר כבמאי הוא בניצול המושלם של השתתפותה של סנדרה שדה בהצגה הזאת בתפקיד אם המשפחה. נלי תגר מצוינת בעיצוב חם של ענת. קורין אלאל יצרה לראשונה בתולדותיה פס קול מוזיקלי עשיר מאוד".
"מדובר בהפקה מקצועית ומרשימה מבחינת הבימוי, התפאורה, המוזיקה והמשחק. המחזה מלוהק ומשוחק כמו שצריך. בעיקר כדאי לציין את נתי רביץ, עידן אלתרמן, אושרי כהן, נלי תגר רינת מטטוב. אבל הכל מוצג ומשוחק כמשהו אלמנטרי וחד מימדי ברוח המחזה. ליהוק המעמיד מעין פער בלתי נמנע בין הכשרון והיכולת של השחקנים והשחקניות לבין האפשרויות שהתפקיד מעמיד להם כאתגר.
אולי רק תפקיד אחד. האם שרה פלדמן, הצליחה לחרוג מעבר לבנאליות שאופיינית לשאר הדמויות. הודות לדרמטיזציה היותר מתוחכמת של הדמות וגם תודות למשחקה המצוין של סנדרה שדה.