אגרת אוריה

"הפרובלמטיקה של הנפשות הפועלות, הצריכות להיות גם הסטוריות וגם מחוץ לזמן, גם בנות מקומן וגם מחוץ לתחומי המקום המסויים, הטילה על השחקנים תפקידים קשים מאוד. שמעון פינקל הוצרך לתת דמות כפולה של מלך ואוהב, מלך גאה ואוהב שבור לב. התפקיד היה מלא אבני נגף ואף על פי כן, למרות הניגודים, יצר דמות ברורה, שיש בה מן הקו האחדותי והמובנות האנושית ויש לראות בזה נסיון אמנותי חשוב.

נסיון הרבה יותר קשה, היה בתפקידה של בת שבע. אשתו הנאמנה של אוריה נעקרת לפתע מתחום גורלה השאנן ונקלעת בסבך של רגשות. חנה רובינא עמדה לפני בעיה זו. הנה תצווה למלך להרוג את אוריה, הנה תבקש לשלוח יד בנפשה, והנה תרוץ להטיח את האמת המרה בפני אוריה. רובינא לא העלתה את מלוא הניגודיות הזאת לכל דקדוקיה בבהירות גמורה ובצורה מוצקת, אך במלוא ההישג והכח הצליחה לגבש את הגלגול הטראגי-מתרונן מרגע הרגשת המאורע הפנימי המתרקם בגופה ועד תביעת המלכות.

אהרון מסקין, היה חטיבה מוצקת אחת. ילד מגודל, כולו פרמיטיב, כולו קדמון. ובלי ספק הייתה זו הדמות המושלמת והחזקה ביותר. בתפאורה של משה מוקדי, ניתן לנו קולוריט מצויין של קדמוניות באמצעים פשוטים ופרימיטיביים והמוסיקה של ורדינה שלונסקי ! זהו ניגון תמציתי ללא קישוטיות חצונית - זהו ניגון שכולו לב - ליווי לבבי, מזרחי, מצניע רוח נכאים, זהו ניב אמת ואמנות לפרק תנ"כי.