שני עולמות

"חנה רובינא מבליטה בדמות גיבורת המחזה קווים חדשים של אשיותה היא שלא ראינום עד כה. זה נראה כמפתיע כי מספר התפקידים ששיחקה בהם רובינא הוא כה גדול עד שנדמה היה שאין מה להוסיף ולבטא עוד. ובכל זאת הטון הנשי והמיוחד, העדינות שבה עומדת רובינא לעומת שני הגברים - משהו חדש בהם. בתפקיד הבעל טוב הלב, המתגעגע אחרי אשתו, משחק מסקין. בכח 'הדובי' שלו חשים את סכנת ההתפרצות הפראית ובכל זאת טוהרה כל הדמות באור אהבה והבנה.

גם פינקל משחק "מעבר" והוא הקשה ביותר. המעבר מרוכש אשה בחמימות לאגואיסט אדיש החושב רק על עבודתו שאינו מפחד למסור לידי המוות את הילד ובסוף גם את האשה. צ'מרינסקי כיוון למעשה את המחזה כולו בדייקנות להפליא ויצר גם הוא בזה משהו חדש שהוא בעל ערך להתפתחות 'הבימה' ויישא פרי בעתיד. את הטיפוס העדין ביותר של המשחק הקאמרי שטרם ראינוהו על הבימה העברית. כמעט כל החיים הדרמטיים מוצגים בדיאלוגים, דבר זה דורש מדרגה גבוהה של בימוי, כדי שאפשריהיה להעלות על הבמה גוון חדש של דרמטיות.

"המחזה - יצירתו של סופר היושב עמנו בארץ, מקס צוויג. מחזה קאמרי, שלושה תפקידים ראשיים על הבמה על פי רוב - שני אנשים. הכל בנוי על משחק ללא אפקטים יתרים. על השחקנים ליצור את האווירה באמצעים הדקים שבדקים. לכאורה למחזה כזה חיכינו זמן רב. אולם, יש להודות כי בכל זאת חיכינו למשהו מסוג אחר. נדמה כי יש בארץ הסכם חשאי בין הקהל, התיאטרונים והמבקרים גם יחד : לכל מה שנכתב פה בעברית או לועזית, אין לבוא בדרישות מופרזות. יש לגשת לדברים בסלחנות מלכתחילה.

הגבול שבין שני העולמות, עולם הבריאים והחולים, מתטשטש עם הבראתם של הגיבורים הראשיים. וההשוואה הבלתי רצוייה עם "הר הקסמים" כופה עצמה עלינו במידה כזאת עד שאין אפשרות להגיד "אמן" לאחר כל מה שראינו.