ארבעת העקשים

  • הצגה מספר: 101
  • הצגת בכורה: 27/07/1950
  • מספר הצגות שהועלו: 30
ארבעת העקשים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

המחזה מתאר חיי משפחה בוונציה של המאה ה - 18 במהלך הקרנבל לפי מיטב המסורת של הקומדיה דל-ארטה. אשתו של לאונרדו ובתו מנשואיו הקודמים משתעממות בבית. לאונרדו יצא  לחגוג בקרנבל ולא אישר להן להשתתף בו. כאשר  שב מן החגיגות  מבשר ליאונרדו לנשים שהוא עומד לערוך סעודה בביתו ושהן צריכות להתחיל ולבשל עבורו ועבור חבריו.  

גם בעלה של סימון יצא לחגוג בקרנבל והשאיר אותה בבית. בנה פיליפטו מגיע לבשר לה על נשואיו. מגיע סימון ובזעם מגרש את העלם מהבית. פליצ'ה החכמה שולטת בביתה ובוגדת בבעלה. היא משתתפת באירועים חברתיים בכלל ובקרנבל בפרט.

מוסר ההשכל של המחזה הוא : נישואים כשרים הם משעממים ; לעומת זאת מי שיאפשר לאשתו להשתעשע בקרנבלים ובמאהבים מובטח לו שלום בית.    

המשתתפים בקרנבל: י. בן משה, ע. רפפורט, מ. בר
תלמידי הסטודיה של אירנה גטרי: י. שרר, ר. בוכמן, ג. טימן, א. פריזר, ב. קנטור

תמונות מהצגה

ביקורות

"קרלו גולדוני נולד באיטליה בשנת 1707 בדיוק באותה שנה בה נולד רמח"ל, יוצר הספרות העברית החדשה וכותב המחזות. אך המחבר העברי בן דורו ובן ארצו של גולדוני לא זכה עדיין שאחת הבמות בארץ תציג את יצירתו. לעומת זאת, מרובים הקופצים על גולדוני. בעונה אחת הוא הועלה בארץ ע"י שלוש להקות.

ה"גולדוניזציה" של התיאטרון העברי מעוררת מחשבות נוגות על אף כל העליזות. אכן גולדוני הוא שם מכובד ואולם נראה ש'הבימה' להוטה יתר על המידה אחרי שמות לועזים מכובדים. האין זה תמוה במקצת שתיאטרון זה לא העלה אף פעם מחזה של יוצר התיאטרון היהודי והעברי אברהם גולדפאדן ? ל'הבימה' ישנם כל הנתונים לכך. האם לא כדאי פעם להעלות על הבמה עליזות ללא לועזיות בינונית ?

י.מ ניימן. "דבר השבוע". 7.7.1950

"העלילה פשוטה ותמימה, בלי סיבוכים יתרים. גולדוני היה מעוניין בציור דמויות אופי, העלילה ירדה אצלו לדרגה שניה. צבי פרידלנד ידע להעלות את הקומדיה ביד אמן מנוסה, באמצאות במתיות רבות ובחן. המשחק מצויין בדרך כלל. קלצ'קין מגלה שוב כשרון עסיסי. לאחר משחקו זה יש רצון לראותו באחד מתפקידי מולייר. מסכת מנחם בנימיני מצויינת. שמואל רודנסקי מוסיף גוון מיוחד לטיפוס של אב רחמן - אכזר. משחקה של עדה טל רענן ואף קולה נעים למדי. התפאורה של מוקדי נאה ובמתית, אם כי השימוש במסך - מופרז.

ד"ר אמיל פויירשטיין. "הצופה". 7.7.1950