מעיינה

  • הצגה מספר: 143
  • הצגת בכורה: 21/01/1956
  • מספר הצגות שהועלו: 19
מעיינה

על ההצגה

העלילה מתרחשת בקיבוץ. סיפורו של אלכסנדר, חבר קיבוץ שפועל על פי צו מצפונו. בחירתו זו גורמת לו להיות מבודד מחברי הקיבוץ האחרים ומשום היות החברה הקיבוצית קולקטיבית, בעייתו מובלטת במיוחד.   מכיוון שבקיבוץ ההשפעה הישירה וההדדית של החברה והפרט ברורה, היא גם עשויה להיות טראגית וגורלית.

ומהי מעינה? אשה או יצירת אמנות? האם היא אבן דוממת כפי שרואה אותה שלמה, או משב רוח כפי שחושב עמוס? אולי היא חלק ממציאות חייו של אלכסנדר או בעצם חלומה של רותי. מעינה קיימת בנפשו של כל אחד מאיתנו. היא החרטה על החיים שאפשר היה לחיות. זו חרדה מדכאת אך מלאת חיים, לא נותנת מנוח כתשוקה שבאה באיחור.  

משה (מוריס)פוליטי    

תמונות מהצגה

ביקורות

"הבימה ובמאי ההצגה ישראל בקר ראויים לשבח על שהשתדלו בכל כוחם לעזור להצלחת המחזה, על שמצאו לנכון להטיל על אהרון מסקין את תפקיד אלכסנדר ועל שמסרו את עבודת הציור ליוסף קארל, שיצר כאן אחת התפאורות הנאות והטובות ביותר בין הרבות שנתן לנו עד היום. מסקין היה חזק ומשכנע עד מאוד ואין זו אשמתו שבסיום המחזה קשה לנו להאמין בו. לידו הצטיינה בת-עמי בפשטותה ובטבעיותה. שרגא פרידמן היה "התרבותיק" החי כולו במושגים של הימים הראשונים. דמותה של רבקה עוצבה ע"י שושנה דואר המצטיינת כתמיד בדיבורה המרוכז והברור.

שני השחקנים הצעירים - יונה עטרי ויוסף בנאי, היו אמיתיים בתארם את הדור הצעיר עם כל הטוב שבו ועם חוסר הבטחון עצמי. בפעם הראשונה מופיעה על הבמה הישראלית חניה סוכר שלמדה שנים מספר בצרפת. מבחינה חיצונית היא הייתה אידאלית בתפקיד מעיינה וכל הכבוד לעמדת גופה כפסל.

מ.גייס. "דבר השבוע". 22.01.1956

"ישראל בקר קנה לו שם טוב בתוכנו לא רק כשחקן מעולה, אלא גם כבמאי נועז. העזתו המיוחדת היא למצוא כשרונות דרמטורגיים חדשים כגון : יוש, מלח, שמחזה הביכורים שלו "אני רב החובל" הוצג בהצלחה רבה - ואפרים קישון בקומדיה "שמו הולך לפניו" הצליחה גם היא. עתה, מציג לפנינו בקר מחזה של מחבר ישראלי חדש, משה פוליטי - "מעיינה".

הודות לבימויו הנועז של ישראל בקר, נתגלתה לנו עובדת חיים ברורה. הסכסוך של האמן עם עצמו ועם החברה החיה גם בקרבנו.שכן, גישתו של בקר הייתה לא תיאטרלית-במתית בלבד, כי אם אנושית-נפשית ובידו עלה לזכותנו בחוויה אנושית עמוקה. בחירת אהרון מסקין בתפקיד אלכסנדר הייתה מוצלחת. שרגא פרידמן כחיים היה טיפוס קלאסי של יושב ראש ועדת התרבות אי שם בקיבוץ בעמק. הפתעה נעימה הייתה בשבילנו הופעתם של זוג שחקנים צעירים, יוסף בנאי ויונה עטרי. תענוג היה להסתכל במשחקם הרענן.

א.ש יוריס. "הפועל הצעיר". פברואר 1956