הבט אחורה בזעם

"הבט אחורה בזעם הוא מחזה הכתוב בעצם לפי דרישת האופנה הרווחת בחוגים אנטלקטואלים בעולם. יש בו כל הסממנים המקובלים כיום על הקהל ; מכל מקום על הקהל המבקש חידושים ויהי מה. אוסבורן מספק במחזהו נברוטיקה והיסטריה בנוסח טנסי ויליאמס. את הכנות המצויה בזעם חסר הטעם ניתן לראות בהצגה שניתן לה ביצוע משובח ועל רמה גבוהה.

ייתכן שהבמאי היי קיילוס מאמין בזעמו של המחבר, מכל מקום הוא ביים את ההצגה בקצב, אגב נאמנות לרוח המחבר, בהבלטת ניואנסים בהופעתו של הגיבור ואגב הבלטת ייחודן של שאר הדמויות. מישה אשרוב בתפקיד ראשי הכניס נימה אנושית לתפקיד דנועד להיות נטול כל נימה אנושית חיובית. מרים זוהר הייתה מצויינת ברגעי הדיבור והשתיקה כאחד.

שלמה בר-שביט מילא תפקיד של בן לוויה נאמן לבעל ואשתו. הוא מילא את תפקידו בחן ובהתאפקות בכך שלא ניסה להתבלט - הצליח לעצב את הדמות. אלישבע מיכאלי בתפקיד הידידה הייתה ניגוד סביר לאשה. היו במיכאלי סופיסטיקציה ונוקשות מה כמקובל לראות בבחורה המודרנית והעצמאית.

"מה אהבתי במחזה : את האוירה, את הדיאלוג המצויין, את ההברקות בניסוח, את ערכו הספרותי של המחזה ואת תרגומו החד והכאילו מקורי של ט. כרמי, את חלקו של הבימוי בעיצוב הטיפוסים ע"י הדרכת השחקנים את ארי קוטאי במונולוג הקצר שלו, את שלמה בר שביט המשכנע במשחקו המרוסן, הנבון, השקט והשלם, את אופן דבורה של אלישבע מיכאלי, את תבונת המשחק שלה, את מישה אשרוב כשהוא מאופק.

את מרים זוהר, שמשחקה כאן מתבקש לדבר בפני עצמו, אפילו בנפרד מן המחזה ומהווה יצירה, מעין יצירה מוסיקלית או תמונת שמן.את האמת שבה. את חוסר הכזב. את האמון שהיא יודעת לעורר בנו. את כשרונה המיוחד לעלות על הרפליקה של הפרטנר בטבעיות של דיוק שבמחצית דקה, של עשירית מילימטר. אתהיותה שחקנית היודעת "לחיות את המשחק ולשחק את החיים".

המלצה נלהבת לקהל, לראות את ההצגה. הבימה מפגינה כאן יכולת משחק נדירה ואסור להחמיץ אותה. אין הכרח להיות זועם, זעום ונזעם כדי להנות מההצגה.