אדון בידרמן

מחזה מוסר ללא מוסר השכל !  
כולכם מכירים את אדון בידרמן, אם כי אולי בשמות אחרים. הופעתו מסודרת, משרוך נעל ועד הקרחת המתנוססת על ראשו. עיסוקו - ייצור תרופת פלאים להצמחת שיער .    
כאן עליי לגלות לכם שאדון בידרמן לא אוהב לשמוע דיבורים על הקרחת שלו. חוץ מזה, בכל דבר שאינו נוגע לעסק שלו, אדון בידרמן הוא סבלני למופת, אין שום ספק.  
אם היינו שואלים את בידרמן על השריפה, בוודאי היה נשבע שאין לו יד בדבר, ואכן בידרמן הוא אזרח למופת. מקיים את עשרת הדברות : מכבד את אביו ואת אמו, לא עשה לעצמו אלוהים אחרים - ישמרנו אל - לא גנב (תמיד היה לו מה שדרוש), לא רצח, לא חמד את בית שכנו (ואם חמד - קנה אותו !) (לקנות מותר), לא שם לב שהוא משקר, ואפילו לא נואף (לפחות לא כמו האחרים!) לסיכום : אזרח למופת.  
אחרי הכל, רבותי, הוא אינו היחיד שנתן לשורפים גפרורים, הוא אינו היחיד ! כולם נתנו !, יותר נכון כמעט כולם ! אחרת לא הייתה העיר כולה עולה באש.  
לא היו חסרים גפרורים, משפחת הופמן נתנה, קראל נתן, פרופסור מור, כולם !  
אל תחשבו, גבירותיי ורבותיי שאנחנו מתכוונים להאשים את אדון בידרמן שלנו, גם לא את יתר האחראים. הניספים נקברו והניצולים ניצלו. זהו, כנראה, גורל שלא היה ניתן למנוע. משום כך אנחנו מוכנים לטהר מאשמה לא רק את השורפים, אלא גם את עצמנו. כן, גם את עצמנו.   מה יכולנו לעשות? כלומר, אם נחזור להנחה שאסונות המתרחשים בהסטוריה, הם גורל שלא ניתן למנוע או לשנות.  

שרגא פרידמן