סוף המירוץ

"שתי מערכות, אחת קצובה כדבעי והשניה מתרפה ומתמשכת ומסתרבלת משהו בחינת כל המרבה הרי זה מסובך - מעשה ידיו של הבמאי אברהם אסיאו אשר מהווה את מלאכת הבימוי הטובה ביותר שלו. והמשחק ? ערב של תענוג תיאטרוני אמיתי, ערב של חדוות המשחק בו זרחו כוכבים באמנות במה הזוהרת בפשטותה ובטבעיותה.

שרגא פרידמן שעלה על כל הישגיו עד עתה, ששיחק בגווני גוונים של משחק מצויין, שלם ומעשה פסיפס בדיבורו, באנקותיו, בהעוויותיו, בשתיקותיו, בעוצמת חולשותיו הנבונות של ישיש אשר הגיע לגבורות שיש עמהן כל ענות התבונה, עד סוף המירוץ. ערב של קורת רוח, של הנאה מאנסמבל שאפילו פירורי המשחק נצטרפו בו ללחם הפנים של אמנות שופעת בבלתי אמצעיותה.

"ליא קניג מתגלת שוב כשחקנית מקצועית מושלמת. הופעתה אמרה תמיד חיוניות שופעת ועליצות שובבנית. ישראל בקר היה פטאטי מידי וכדרכו מלודרמטי במשהו, אבל הוא יצר טיפוס מוגדר מאוד וברור מאוד. שמעון פינקל הוכיח שוב שאין תפקידים קטנים. הוא יצר טיפוס מובהק של אב ויקטוריאני, קצת נוקשה וקצת נואף עם כבוד עצמי מנופח ועם חוכמת חיים מעשית מדי, בקיצור תפקיד מושלם.

אלכס פלג, שיחק כהלכה את סם הצעיר ואת תומאס המתבגר. אוה ליאון עשתה את תפקידה בכשרון מובהק וביכולת משכנעת. זכורה לטוב גם תמרה רובינס, בתפקיד הקצרצר שניתן לה במחזה. ואחרון חביב, הבמאי אברהם אסיאו שהוכיח שהוא במאי המבקש להעלות את המחזה תוך אינטרפטציה אובייקטיבית ככל האפשר של הטקסט ותוך ניצול אפשרויות המשחק של השחקנים בלי לבקש לעצמו כתר של פרשן ושל יותר.