רקויאם לנזירה

"וידויה חסר התוחלת של טמפל דרייק, שייך לעולם דמיונו הכובש של ווילאם פוקנר שאמיתויותיו אינן מציאותיות. זהו עולם גותי, שופע פחדים, מעלה ריחות רקבון, חדור אלימות וניוון, המאוכלס באנשים אבודים, מקוללים ורדופים שהם סך הכל של אסונותיהם והחוקיות שבחייהם היא החוקיות שבחלום בלהות. בימויו של אברהם אסיאו, התעלם לגמרי מן האווירה הדחוסה והדגיש רק את סיפור העלילה.

כמו כן, אבדו עולמו ויצירי דמיונו של פוקנר את משמעותם והם נטולי שכנוע לחלוטין. מרים זוהר, הנושאת על כתפיה את נטל המחזה כולו, נאבקה עם תפקידה של טמפל, אבל באינטרפטציה שלה, טמפל היא אשה מעונה וסובלת, המתוודה על חטאיה ללא כפרה, ולא אישה שקיללת הרע דבקה בה ושמה עליה את חותמה. התפאורה חסרת האופי ואווירה של שלמה לייבוביץ', תואמת את ההצגה כולה.

"מרים זוהר ומישא אשרוב מגלמים את שני התפקידים הראשיים של טמפל סטיבנס ועורך הדין, שהוא סניגורה של הכושית. בינהם מתנהל המאבק על האמת עד שידו של הסניגור על העליונה. עם זאת קשה להשתחרר מההרגשה שכל הפרובלמטיקה הזאת רחוקה מאיתנו.