תרדמת השבויים

  • הצגה מספר: 208
  • הצגת בכורה: 16/05/1965
  • מספר הצגות שהועלו: 18
הועלה גם בשנים:
תרדמת השבויים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

מחזה זה הוצג לראשונה ב"הבימה" בשנת 1954 במסגרת התיאטרון הניסיוני.

השתתפו:  

דוד קינג , טוראי: שלמה בר שביט
פטר אייבל, טוראי: אברהם אבירם
טים מאדוס, טוראי: אבנר חזקיהו
ז'ו אדמס, קורפורל: יצחק ברקת

ביים: יואל זילברג    

"תרדמת השבויים" הוא סיפורם של ארבעה חיילים : דֵוִד קינג (דוד המלך), פיטר אֵייבּל (הכתיב האנגלי של המילה הבל),  ג'ו אדמס (כלומר, אדם)  וטים מאֶדוז (שם סתמי, שיש בו רמז לשלוות-כפר),  שנפלו בשבי, המלחמה מתרחשת בימינו, אך שם האויב בדוי.  השבויים הוכנסו ללינת לילה בכנסייה, ואווירתה משפיעה על התנהגותם וחלומותיהם באותו לילה. במחזה המציאות והדמיון משמשים לסרוגין, והחלומות הם ברוח אופיים של השבויים.

החלום הראשון הוא חלום קין והבל. דוד-קין הורג את פיטר-הבל, כשאדמס-אדם אינו מצליח להציל את בנו. החלום השני הוא חלום דוד ואבשלום. דוד הוא המלך, פיטר הוא אבשלום ואדמס הוא יואב. החלום השלישי הוא חלום עקידת יצחק. דוד הוא אברהם, פיטר הוא יצחק ואדמס מביא את בשורת המלאך. החלום הרביעי הוא חלום חנניה, מישאל ועזריה (או בשמותיהם הארמיים - שדרך, מישך ועבד-נגו) שבספר דניאל, שהושלכו לכבשן האש ויצאו ממנו חיים.

תמונות מהצגה

ביקורות

"למרות משחקם הנרגש של ארבעת הצעירים המגלמים דמויותיהם של חיילים השבויים בכנסיה, למרות זעמו המעורבל של דויד קינג (נחום שליט), למרות דיבורו הענוג של פטר הבל (נסים עזיקרי), למרות תבונתו הארצית של טים מדוס (ברוך דוד) ושיחו הממושמע, הסנקופי של ג'ו אדאמס, נשארת בנו - עם רדת המסך - תחושת משהו חנוט, נעדר רטט חיים, חסר מרי אמיתי בגורל.

ההצגה בבימויו של יואל זילברג טובה, יש בה דקות מגע וכח סוגסטיבי. לידיה פינקוס-גני בנתה כנסיה רווית אוירה מוזרה, מאגית. משה פראנק היטיב במעשה התאורה.

ד"ר חיים גמזו. "הארץ". 26.05.1965

"כריסטופר פריי הוא אמן הלשון והצורה השירית הרתמית והוא מחייב מתרגם משורר אמן. תרגומו של י. אברהמי לא הגיע לדרגה המיוחלת. ארבע השחקנים - נחום שליט, נסים עזקרי, ברוך דוד ודוד סמדר - הפגינו מאמץ עליון לאמץ להם לשון זו ואין להאשימם אם אין במאמצם משום שכנוע מלא. אילו הבמאי יואל זילברג הרפה קצת מן המתח העלילתי, היו השחקנים נשכרים ומגיעים דומני ליתר שליטה בטקסט עצמו. משיצאתי מלילה זה התפאלתי למראה מחוגי השעון הגדול על הרחבה שהראו עשר ושש עשרה דקות. רק שעה וחצי ארך ליל שבויים ארוך זה.

עזרא זוסמן. "דבר". 27.5.1965