תרדמת השבויים

המחזה הועלה שנית והוצג באולם הקטן בשנת 1965.

"תרדמת השבויים" הוא סיפורם של ארבעה חיילים : דֵוִד קינג (דוד המלך), פיטר אֵייבּל (הכתיב האנגלי של המילה הבל),  ג'ו אדמס (כלומר, אדם)  וטים מאֶדוז (שם סתמי, שיש בו רמז לשלוות-כפר),  שנפלו בשבי, המלחמה מתרחשת בימינו, אך שם האויב בדוי.   השבויים הוכנסו ללינת לילה בכנסייה, ואווירתה משפיעה על התנהגותם וחלומותיהם באותו לילה. במחזה המציאות והדמיון משמשים לסרוגין, והחלומות הם ברוח אופיים של השבויים.  

החלום הראשון הוא חלום קין והבל. דוד-קין הורג את פיטר-הבל, כשאדמס-אדם אינו מצליח להציל את בנו.   החלום השני הוא חלום דוד ואבשלום. דוד הוא המלך, פיטר הוא אבשלום ואדמס הוא יואב. החלום השלישי הוא חלום עקידת יצחק. דוד הוא אברהם, פיטר הוא יצחק ואדמס מביא את בשורת המלאך. החלום הרביעי הוא חלום חנניה, מישאל ועזריה (או בשמותיהם הארמיים - שדרך, מישך ועבד-נגו) שבספר דניאל, שהושלכו לכבשן האש ויצאו ממנו חיים.    

הבמה הנסיונית ב'הבימה'

"ש. פינקל, חבר הנהלת 'הבימה' וי.מלכין, רכז הרפרטואר של התיאטרון, השמיעו בטקס פתיחה צנוע את דבריהם על ייעודה של הבמה הנסיונית. בדבריו של פינקל הורגשה נימה של כמיהה ל'שיבה למקורות' לבריחה מן 'המסחריות' של התיאטרון, לאיזו התחדשות של ימי בראשית ונעורים.  ואף כי הכמיהה מעורפלת משהו, שכנעו הדברים בכנותם. אם הבמה הנסיונית - בהיותה בלתי תלויה בחישובים מסחריים תאפשר חיפוש דרך לבמאים ולשחקנים מתחילים כוותיקים ; אם תהיה בית גידול של כשרונות וותיקים בהתגלות חדשה, אם תעלה את המחזה הטוב והחשוב מכל סוג שהוא - כי אז תמלא את ייעודה ותוצאות עבודתה יתביעו בהמשך הזמן את רושמם גם על הבמה המסחרית"

לאה פורת