תרדמת השבויים

  • הצגה מספר: 18(הבימרתף)
  • הצגת בכורה: 15/07/1955
הועלה גם בשנים:
תרדמת השבויים

על ההצגה

המחזה הועלה שנית והוצג באולם הקטן בשנת 1965.

"תרדמת השבויים" הוא סיפורם של ארבעה חיילים : דֵוִד קינג (דוד המלך), פיטר אֵייבּל (הכתיב האנגלי של המילה הבל),  ג'ו אדמס (כלומר, אדם)  וטים מאֶדוז (שם סתמי, שיש בו רמז לשלוות-כפר),  שנפלו בשבי, המלחמה מתרחשת בימינו, אך שם האויב בדוי.   השבויים הוכנסו ללינת לילה בכנסייה, ואווירתה משפיעה על התנהגותם וחלומותיהם באותו לילה. במחזה המציאות והדמיון משמשים לסרוגין, והחלומות הם ברוח אופיים של השבויים.  

החלום הראשון הוא חלום קין והבל. דוד-קין הורג את פיטר-הבל, כשאדמס-אדם אינו מצליח להציל את בנו.   החלום השני הוא חלום דוד ואבשלום. דוד הוא המלך, פיטר הוא אבשלום ואדמס הוא יואב. החלום השלישי הוא חלום עקידת יצחק. דוד הוא אברהם, פיטר הוא יצחק ואדמס מביא את בשורת המלאך. החלום הרביעי הוא חלום חנניה, מישאל ועזריה (או בשמותיהם הארמיים - שדרך, מישך ועבד-נגו) שבספר דניאל, שהושלכו לכבשן האש ויצאו ממנו חיים.    

 

הבמה הנסיונית ב'הבימה'

"ש. פינקל, חבר הנהלת 'הבימה' וי.מלכין, רכז הרפרטואר של התיאטרון, השמיעו בטקס פתיחה צנוע את דבריהם על ייעודה של הבמה הנסיונית. בדבריו של פינקל הורגשה נימה של כמיהה ל'שיבה למקורות' לבריחה מן 'המסחריות' של התיאטרון, לאיזו התחדשות של ימי בראשית ונעורים.  ואף כי הכמיהה מעורפלת משהו, שכנעו הדברים בכנותם. אם הבמה הנסיונית - בהיותה בלתי תלויה בחישובים מסחריים תאפשר חיפוש דרך לבמאים ולשחקנים מתחילים כוותיקים ; אם תהיה בית גידול של כשרונות וותיקים בהתגלות חדשה, אם תעלה את המחזה הטוב והחשוב מכל סוג שהוא - כי אז תמלא את ייעודה ותוצאות עבודתה יתביעו בהמשך הזמן את רושמם גם על הבמה המסחרית"

לאה פורת

תמונות מהצגה

ביקורות

"יואל זילברג העלה את המחזה המייגע בקצב מצויין. לדעתי הצליח הבמאי להעביר בבימויו במידה מפתיעה את הנקודות המעורפלות והמטושטשות במחזה. שלמה בר-שביט במשחקו הדינאמי ועשיר הגוונים הציג כאן את התפקיד הטוב ביותר שלו מאז עלה על במה ואבנר חזקיהו, מהשחקנים החדשים ב'הבימה' שיווה לדמותו של החייל הזקן והסימפטי מידה מבורכת של אנושיות, פשטות ולבביות. יצחק ברקת חתר אל מעמקיה של הדמות.

נראה שבדרך כלל עבדו הבמאי והשחקנים על הצגה זו ברצינות, בהתמסרות וביחס של כבוד. עבודה כזאת אין ספק שתהיה לברכה לתיאטרון הנסיוני של 'הבימה'

לאה פורת.עיתונות התקופה. 16.07.1955