נתן החכם

"במחזהו 'נתן החכם' אשר נכתב כשנתיים לפני מותו, רצה הדרמטורג הגרמני הנודע לסינג לבטא את ה"אני מאמין" שלו ובדרך זו להשיב מלחמה שערה לאותם חוגי השלטון והכנסיה שירדו לחייו. נתן החכם ועמיתיו משמשים יותר כסמלים בידי היוצר להבעת רעיונותיו מאשר דמויות דרמטיות, חיות, המתפתחות ומשתנות במהלך המחזה. העיקר במחזה הוא המהות הכלל אנושית והכל-זמנית.

נתן היהודי הוא חכם בן כל הדורות ודמותו היא הציר המרכזי עליו סובבת העלילה. המיקום הגיאוגרפי וההיסטורי של היצירה אינו אלא מסגרת לרעיונות ההשכלה הליברלית וכל נסיון לשים את הדגש על המימד הצורני-האקזוטי, כגון אינטרפטציה מזרחית, אינו אלא מרחיק את רעיונות ההומניזם הנאור מלב הצופה ומטשטשם.

שמעון פינקל הופיע כחכם ספרדי ממוצא רוסי ואילן תורן כ"המן" של "פורים-שפיל" אוריינטלי... לפיכך, קשה לעמוד על טיב המשחק. שמעון פינקל הוכיח כי הוא שחקן מנוסה ובעל כושר ביצוע טכני מעולה. אולם היכן הייתה גדולתו ועמקותו של נתן הפילוסוף ואיש ההשכלה ? כמובן אם חייב שחקן לשמור על היגוי תימני טהור, קשה לדרוש ממנו שיעמיק בחקר מהות התפקיד.

גאולה נוני ותקוה מור היו נאות מאוד וחוסר המשחק שהפגינו לא הפריע לא להן ולא להצגה. אלכס פלג הוא נאה למראה וגזור לפי הדגם הטבטוני הידוע לשמצה. יהודה אפרוני בתפקיד השליט הנאור סאלח א-דין סבל אף הוא מן האינטרפטציה שכפה עליו הבמאי.

"במרכז ההצגה שמעון פינקל בתפקידו של נתן החכם. למרות שבעיצובו של פינקל מתקבל נתן נאצל בהופעתו, תמוהים ביותר הם מאמציו הבלתי מוצלחים של פינקל לסגל לעצמו מבטא מזרחי. על ידי כך מתקבל מימד קומי אשר הבמאי משום מה לא חש בו. הבמאי פיטר פריי ניסה להכניס למחזה יסודות ויזואליים רבים ככול שניתן. הרעיון העיקרי שלו הוא בהפיכת המחזה לאגדה מזרחית ולמקם את ההצגה בנופה האותנטי של ירושלים בימי הצלבנים.

אלא שכאן, התלבט פיטר פריי בסתירה של עצמו.אם להפוך את היצירה לאגדה כי אז מה חשיבות עוד לאותנטיות של מקום ותקופה ? מן הרגע בו מעוגנת ההתרחשות בסביבה מוחשית מועבר מרכז הכובד בהצגה מן האידאות אלהעלילה עצמה. אלא שלרוע המזל אין בעלילה זו כדי לפרנס הרבה את דמיונו של הצופה בן המאה שלנו בהצגת תיאטרון מודרנית. זוהי - במקרה הטוב - גישה ההולמת אופרה.