ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
העונה הבוערת
- הצגה מספר: 225
- הצגת בכורה: 18/01/1967
- מספר הצגות שהועלו: 34
יוצרים
- מאת: אהרון מגד
- בימוי: אמנון קבצ'ניק
- תפאורה ותלבושות: עודד פלג
- מוסיקה: אדי הלפרין
שחקנים
- ימימה בתו הבכירה של איוב: לורה סהר
- פועה אשתו של איוב: שושנה דואר
- לוטן, פקיד מחלקת חקירות: יהודה אפרוני
- אומר, פקיד מחלקת חקירות: רולף ברין
- איוב בעל אחוזה גדולה: אהרון מסקין
- סלוא פועל ותיק: ישראל רובינצ'יק
- קנז מנהל המשק: רפאל קלצ'קין
- פוט פועל זמני: אילן תורן
- קציעה בתו של איוב: גאולה נוני
- עינן ידיד של קציעה: יצחק חזקיה
- מירב, פקיד מחלקת חקירות: פסח גוטמרק
- שלושת רעי איוב: חיים אמיתי, ליאו יונג, אילן תורן
- פועלים: דניאל אליאלי, דני ליכטינג, יוסף מטראני, חיים סלבני, בוריס רוזנברג
על ההצגה
מבוסס על המיתוס התנכ"י של איוב, וגיבוריו הראשיים הם איוב ומשפחתו. המחזה מתחיל במקום שבו מסתיים הסיפור התנ"כי. לפיו, איוב שוקם וכל רכושו חזר אליו כפל כפליים. עלילת "העונה הבוערת" מתרחשת עשרים שנה לאחר האסון שכביכול נשכח. איוב שוב בעל אחוזה ולמראית עין הכל מתנהל למישרין, אולם מתחת לפני השטח קיימים זרמים המאיימים שוב על קיומה של המשפחה הזרה בארץ עוץ. זרמים אלה מתפרצים לבסוף וממיטים על איוב שואה שניה. משום שרקע המחזה הוא מודרני , "ארץ עוץ" האלמונית יכולה להיות כל ארץ באירופה או בחלק אחר בעולם, שבה משפחה נוכרית חיה באשליות ומוקפת אווירה של איבה וחשדנות.
תמונות מהצגה
ביקורות
"מחזהו החדש של אהרון מגד הוא אלגוריה על היחסים בין ישראל לגרמניה.'העונה הבוערת' באה כפי הנראה לציין את ההשתקעות שלנו בעולם החומר עד שאין אנו חשים בסכנה המרחפת על ראשינו. עצם קיום היחסים עם בני מרצחים, שאלת השילומים, שאלת החיטוט בפצע שכמעט הגליד באמצעות העמדת הרוצח לדין ועוד כיוצא באלה שאלות יסוד. בסיכום זהו מחזה שנולד מתוך כוונות טובות. אם לשפוט אותו לא באמת מידה אמנותית אלא מתוך ההכרה שלתיאטרון יש אמנם גם שליחות ציבורית חברתית, כי אז יש לה להצגה זו זכות קיום משלה.
אהרון מסקין עיצב את דמותו של איוב במונומנטליות פטריארכלית שמנעה מאיתנו כל אפשרות להזדהות עם דמותו במישור האנושי. משחקם של רפאל קלצ'קין, שושנה דואר ולורה סהר היה מבחינה זו חם יותר, בעיקר משום שניסו לעצב דמויות חיות ואנושיות. הוא הדין גם בישראל רובינצי'ק.