הרוצחים הקטנים

  • הצגה מספר: 237
  • הצגת בכורה: 01/10/1968
  • מספר הצגות שהועלו: 32
הרוצחים הקטנים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

המחזה עוסק באורח החיים האמריקני האלים בסוף שנות השישים, תוך התמקדות במשפחה ממוצעת אחת..   המשפחה הקטנה חיה בתוך ים של אלימות, פחד, רצח ואימה. שניים מבניה נרצחו ללא שום סיבה אך למרות הכל רואה עצמה המשפחה כנורמטיבית.

 האנרכיה וחוסר ההיגיון במציאות המשפחתית מובילים לתוהו ובוהו מוחלט, או לשאיפה ל"סדר" ו"משמעת" שמשמעותם אורח חיים פאשיסטי. כל אחד מבני המשפחה מנסה למצוא את הדרך באמצעותה יברח מהמציאות: ההורים עושים זאת על דרך הקטנוניות היום יומית. הבן, בהאטמות מוחלטת הגוררת סטיות נפשית. אלברט, החתן נוקט בנשק האפתיה המתנפצת על קרקע המציאות כאשר בעל כורחו הוא נכנס אל תוך אורח החיים המעוות, נוטל בו חלק והופך לאלים שבאלימים.

הטיפול בבעיות הכבדות והמעיקות שהמחזה עוסק בהן קריקטוריסטי וקומי - שיטה אפקטיבית המסייעת למחזאי להעלות בעיות מבלי להפוך מטיף בשער ולנושא דרשות מוסר.    

תמונות מהצגה

ביקורות

"יוליוס פייפר הוא צייר קריקטורות אמריקאי בעל שם שניסה כוחו גם בכתיבה. במחזהו הראשון 'הרוצחים הקטנים' ניתן להבחין באותה הגזמה המדגישה נקודות תורפה שהיא אבן ייסוד באמנותו של כל קריקטוריסט. זוהי קומדיה שחורה הגולשת לאבסורד ומצליפה בהווי החברה האמריקאית אפופת האלימות והאימה. ברקע זה משלב פייפר דמותה של משפחה אמריקאית ששוב אינה יוצאת דופן במציאות האמתנית האמריקאית על טיפוסיה המוזרים והמתוסבכים.

עבודת הבימוי של אברהם דוד נקייה ומקצועית. משחקם של כל השחקנים היה טוב ומשכנע. שני שחקנים שבלטו על הבמה במשחקם הקומי-סאטירי הטוב הם יהודה אפרוני ככומר דופה, שגילם בכשרון רב את תפקידו המשעשע והמזעזע כאחד וישראל בידרמן כבן קני הפרוורטי. זוהי הצגה מעניינת בביצוע טוב, הנותנת חומר להרהורים נוגים, תוך העלאת חיוך על השפתיים - כמו בכל קריקטורה טובה.

עדה הוז-פלס. "הפועל הצעיר". 26.11.1968

"המחזה 'הרוצחים הקטנים' נכתב ע"י קריקטוריסט אמריקאי נודע וניכר בו שהוא יותר בבחינת קריקטורה מומחזת מאשר יצירה במתית. עם זאת, זוהי קריקטורה דוקרנית וקולעת למרות העיוותים שבכוונה תחילה, מבהילה במידה מסויימת - ובעת ובעונה אחת משעשעת. הבמאי הצעיר אברהם דוד הצליח בעבודתו בעיקר בתחום המשחק. רפאל קלצ'קין בתפקיד אבי המשפחה מגלם דמות מהוקצעת בבירור, שאם היותה מסוגננת היא שופעת חיוניות.

שושנה דואר בתפקיד אשתו משלימה את הצד הנשי במשפחת הדור הישן. נחום בוכמן מפליא לשחק והוא מרתק את תשומת הלב, בעיקר בחלק הראשון של תפקידו. טובה פרדו שופעת מרץ וחן בתפקיד האישה הגברית האמריקאית. ישראל בידרמן משעשע עד מאוד בתפקיד ההומו הרכרוכי, ילד התפנוקים של המשפחה. יהודה אפרוני גונב את ההצגה בנאום מזהיר של כומר ביטניק, המקדש והורס בנשימה אחת את כל ערכי וקודשי האדם והחברה. התרגום העברי של עדה בן-נחום הוא שוטף וחי והתפאורה של אדריאן ווקס יצרה מסגרת קלילה.

נחמן בן-עמי. "מעריב". 28.11.1968