איזון עדין
- הצגה מספר: 250
- הצגת בכורה: 01/04/1970
- מספר הצגות שהועלו: 143
יוצרים
- מאת: אדוארד אוֹלבּי
- תרגום: עדה בן-נחום
- בימוי: מייקל מיצ'ם
- תפאורה ותלבושות: לידיה פינקוס גני
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- אגנס: סטלה אבני
- טוביאס: שמעון פינקל
- קלר: מרים זוהר
- עדנה: עדה טל (טרייבמן)
- הארי: רפאל קלצ'קין
- ג'וליה: יעל דרויאנוב
על ההצגה
אגנס וטוביאס הם זוג בשנות השישים לחייהם. אגנס היא אישה חזקה הרוצה בכל מחיר לשמור על מסגרת המשפחה. היא מצליחה ליצור סביבה אווירה של בטחון ושלווה. גם יחסיה עם בעלה נראים רגילים ושקטים. אם מסתכלים עמוק יותר מגלים כי הקשר בינהם אינו קשר של אהבה והבנה. אלה הם שני אנשים החיים יחד מפחד הבדידות.
בביתם הגדול גרה גם קלר, אחותה של אגנס. קלייר היא רווקה ושתיינית. היא מסתכלת על החיים מהצד ורואה אותם בצורה גלויה ואכזרית. בינה לבין אחותה קיימת שנאה נוראית. המתח בין השתיים מסכן את ה"איזון העדין" הקיים בבית.
לבית חוזרת ג'וליה, בתם של אגנס וטוביאס. ג'וליה נישאה כמה פעמים ובכל פעם נכשלה בנשואיה. גם הפעם חוזרת הביתה מנשואים הרוסים. יחד עימה מגיעים אורחים בלתי צפויים: הארי ועדנה, זוג ידידים ותיקים של אגנס וטוביאס. פחד תקף אותם והם אינם יכולים להישאר לבדם בביתם. לכן, באו לחפש עזרה והבנה אצל ידידיהם הטובים ביותר. הארי ועדנה מקבלים את חדרה של ג'וליה. העובדה מערערת את הבת שקיוותה למצוא בביתה פינה שקטה השייכת רק לה.
ג'וליה מתפרצת בזעם ומעוררת סערה השוברת את הסטטוס קוו בבית ומכריחה את גיבורי המחזה לעמוד מול המציאות ולראותה כפי שהיא. כמו כן להגיע למסקנות חדשות.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הבמאי האורח האנגלי מייקל מיצ'ים בנה את ההצגה רבדים רבדים, תוך שמירה קפדנית על עיתוי שיניח לדברים הנאמרים לחלחל אל תוך אוזנו של הצופה. זהו בימוי נבון ותרבותי, עשוי בסגנון של "אנדרסטייטמנט".
עדה בן-נחום, המתרגמת, עשתה עבודה טובה מאוד בהעתיקה את המקור לעברית חיה. לידיה פינקוס-גני, בנתה במה גם הדורה וגם מעניינת.
"ערב זה הפגין לפנינו צוות שחקנים מלוכד, מוכשר, כאשר התוצאה היא מרשימה. שמעון פינקל באיפוקו, סטלה אבני במרירותה הממושמעת, מרים זוהר בהתגרותה הכביכול קלילה וחסרת האונים נגד "מוסכמות החברה", רפאל קלצ'קין במעין מכניות מסכנה של עלובי החיים. עדה טל בסהרוריותה ויעל דרויאנוב בפינוקה והתרפקותה האינפנטילית - כולם כולם נכנסו לעור תפקידיהם ושכנעו אותנו באוטנטיותם.