הכסאות

"זוהי פארסה טראגית, טראגי-קומדיה, המעוררת בנו צחוק ועצבות בזה אחר זה, מציאות ודמיון בתערובת מוזרה הנוגעת ללב. כל הנסיון הזה להחזיר זמן אבוד, טבוע חתום של מחזאי ממדרגה ראשונה הבקיא במכמני התיאטרון. אנו עדים לתופעה מיוחדת במינה : לפתע אנו חשים ש"האוונגרד" של אתמול הפך כבר לקלאסיקה והמחזה הקצר אינו צריך להיות מודאג ממקומו בתולדות התיאטרון של ימינו.

הסיטואציה המיוחדת תופסת אותך ואינה מרפה ממך מפתיחת המסך ועד סגירתו והעולם הדמיוני הופך פתאום למציאותי מאוד. שלמה בר-שביט זוכה לאחד מתפקידיו הטובים ביותר, אם כי הוא מפסיד בהתמודדות הקשה מאוד עם הפרטנרית שלו ליא קניג. בכל זאת הוא מצליח להחיות לפנינו דמות משכנעת מאוד, חיה ומתקבלת על הדעת ועל הלב. זה תיאטרון אמיתי.

ליא קניג מעצבת שורה שלמה של דמויות ובעיקר סולם רגשות המקיף חיי אדם מהתחלתם ועד סופם. ביצוע תפקיד האשה מזהיר ממש. זו הצגת חובה לכל חובב תיאטרון ולא רק לו בלבד.

"הצגת "הכיסאות" היא נצחונו הישיר, הנמרץ, התוקפני של הבמאי דוד לוין. הוא אינו מצטעצע, אינו מערים עליך ואינו מציג לפניך. הוא משתף אותך ולוכד אותך. הוא תפר כאן הצגה מרטיטה, ראליסטית-פנטזיסטית. הכל ריאלי ואנטי ריאלי כאחד. הוא תפר - אך לשווא לגלות חוטים הנראים לעין. זוהי דרך הבימוי המאופק, הנבון, הרגיש אך לא רגשני.

לדוד לוין היה שותף יקר שתרם תפאורה מקורית, ראויה לבימוי מקורי, שהשלימה את העיצוב המיוחד במינו. בוקי שוורץ הוכיח פעם נוספת כי הוא צייר תפאורות מובהק ומשובח. ויש גם להדגיש את התאורה האימפוזנטית, מעשה ידי אמן של נתן פנטורין.

"הצגת "הכסאות" היא חוויה נהדרת, לא רק בגלל המחזה המצויין, אלא בעיקר בגלל הביצוע הנפלא, הנישא בראש ובראשונה על כתפיה של ליא קניג ובן זוג המגולם על הצד הטוב ביותר ע"י שלמה בר-שביט. משחקם של שניים אלו בהצגה הזאת הוא מאותן חוויות ראויות להירשם בתולדות תיאטרונינו.