קליגולה

"קליגולה" מחזהו של אלבר קאמי נכתב בתקופת אימי מלחמת העולם השניה ונושא עימו את חותם הטירוף ההיטלראי. השליט השתגע, נתקף דחף לרצוח בני אדם ואת כל ערכי אנוש בנסותו בדרך זו להתעלות 'אל הבלתי אפשרי'. זהו מחזה כבד מאוד, עמוס חילופי רעיונות מתמידים. במרכז ההצגה עומד יצחק מיכאל שילה בתפקיד הקיסר המשוגע. הוא מגיש מבצע משחקי נאה, מגוון ומרתק לרוב, שבזכותו אפשר לשאת את ההצגה לכל אורכה.

לצידו עוד דמות ברורה אחת - הסופר קיריאס המגולם בקווים פשוטים בידי רולף ברין. הבמאי אטיין דבל, בנה כאן סצינות מרשימות ברצותו להעלות את ההצגה לאיזה מישור אוניברסאלי, הציג אותה בתוך תפאורה מוזרה. אל התפאורה הסוריאליסטית הותאמה מוזיקה מופשטת, רבת ברקים ורעמים, של פולדי שצמן.

העלאת מחזה אידאי, כבד ומסובך - וקשה להצגה - כמו 'קליגולה' הוא מבחן יוקרה לתיאטרון הנוטל את המשימה לעצמו. אם התיאטרון הלאומי שלנו מסוגל לצאת ולהתמודד עם אתגר כזה כשכל כוחותיו במערכה הם כוכב שכור אחד מן החוץ וחבורה גדולה של ניצבים, צריך היה לחשוב פעמיים ואולי להחליט אחרת.

"המסה הפילוסופית שכתב אלבר קאמי הפכה לעינינו להצגה חזקה וזאת בזכות יצחק מיכאל שילה, שאולי משחק כאן את משחק חייו בזכות הבמאי הבלגי אטיין דבל. כאמור לפנינו הצגה חזקה, דרמטית, חרף העובדה שמדובר הוא בדו-קרב של דעות והשקפות עולם. לי נתנה ההזדמנות לערוך השוואה בין שני טירופים : חרונה של מדיאה ושגעונו הגובר של קאליגולה. אודה, לי נראה הרבה יותר טירופו הקר, הסהרורי, הנשען על השכל והאינטריגה של שילה, שעשה את מלאכתו למופת.

סבבו אותו : נעמי גרינבאום, בעלת הנוכחות הבמתית הברורה וחותכת ובעלת גוף החטוב לא פחות, אלכס קוטאי שביטא יפה את נשמתו המסוכסכת בין אהבת הרודן והקשר כנגדו. מיכאל ורשביאק בתורת עזר כנגדו של קליגולה, רולף ברין היחיד שהתייצב במלוא אונו ושיעור קומתו נגד אדונו. לפי טעמי, הצגה בעלת עוצמה, המקיימת מתח מתמיד על הבמה והשופעת רעיונות והגות.