הצוענים של יפו

"הצוענים של יפו' היא הצגה נפלאה שבה מצאה 'הבימה' את עצמה. לבו הרחב, הפזרני לתפנוקים של נסים אלוני, שב ומגלה לנו מה אפשר לחולל בתיאטרון ישיש זה אם אין אתה חוסך ב'כוכבים' אלא בונה הצגת אנסמבל שבה מתחלקים שחקנים מצויינים בתפקידים שווי זכויות. אלוני מסתייע היטב ברובינא, נבונה ואומרת הוד, במסקין המשחק בכח גם ניואנסים של חולשה. בפינקל, המפליא לשרטט בקווים ספורים את החוק היוצא לפנסיה, בקלצ'קין המאפין בגרוטסקה צ'אפלינית את לאון מוזיקנט וסטלה אבני המשיבה לו רגשי חום מלב שהצינה כבר אחזה בו.

ביוסי בנאי שהנעימה הפיוטית של הלשון קולחת מפיו כאילו הוא דובר אלונית מבטן ומלידה. וכן בשמואל סגל ואביבה מרקס הנכנסים עמוק לעורן של הדמויות שנתפרו. כמדומה, על פי מידתם בדיוק. ודאי, 'הצוענים של יפו' הוא תיאטרון אסטטי שנועד לחמם את הלב. לא הרבה יותר. זה תיאטרון של גודש, של שפע, לחובבי התפנוקים שבקהל. אבל איזו התפנקות נהדרת !

"הצגת 'הצוענים' מעלה על הבמה גלריה של שחקנים שניתן להם כאן בהדרכת הבמאי לתרום ממיטבם. יוסי בנאי בתפקיד הפוחח הצועני, גילם דמות שיש בה שילוב של הטוב והרע שבחיים, ידידות ובגידה, הקרבה ושפלות, שקרנות ועמידה במבחן 'רגע האמת' - בשטף, בקסם, בעוצמה. חנה רובינא בתפקיד מגדת העתידות ואהרון מסקין בתפקיד בעל הקברט היפואי, התעלו להיות כלי ביטוי לאמת אנושית נוקבת החופנת מוטיבים של כישוף צועני.

יוסי פולק נסך עוצמה גולמית בדמות הרוצח שנמלט מהכלא ומטיל חיתתו על הכל. מחזהו של נסים אלוני הוא יצירה פיוטית שתוך נסיון להגדירה אפשר להמשיל עליה אין סוף משלים. נמשיל על יצירה זו מדברי אלוני עצמו, כפי שנאמרועל יפו. אצלו, זהו מקום 'שנוסד לפני המבול, כתוב בספרים. עושים שיפוצים, אבל שום דבר חדש. מאחורי הים. עתיק. ממולי, רחוק, הרים. עתיק. במזרח, בצפון, בדרום, ערים קדושות עם שירי עלילה עם מזמורי הלל עם אגדות'. משהו כזה - ועוד הרבה הרבה תמצאו בהצגת 'הצוענים'. אין להחמיצה.