הכנסת כלה

  • הצגה מספר: 276
  • הצגת בכורה: 09/08/1972
  • מספר הצגות שהועלו: 100
הכנסת כלה

על ההצגה

ב"הכנסת כלה" מציג ש"י עגנו את מעיין השראתו העיקרי - החסידות הגליציאנית. המאחד את הסיפורים השונים הוא ר' יודל החסיד. הוא נודד ממקום למקום ומקבץ כסף כדי לחתן את בנותיו. בנדודיו מתגלים אנשים ומקומות יהודיים בגאליציה, אמונתיהם ודעותיהם. לצד היסודות הפולקלוריסטיים העשירים יש בסיפורים האלה ממיטב הסאטירה של עגנון, ור' יודל, עם כל הגרוטסקה שבו, הוא מן הסמלים השלמים ביותר של הרוחניות היהודית ושל האידאליזם היהודי בתפיסתו של עגנון.  

תמונות מהצגה

ביקורות

"יזרעאלי הצליח להחזיר את התיאטרון למסגרת טורבדורית המעלה בפשטות סיפור פיקרסקי רב עלילה תוך שילוב אמצעים מנוגדים. מאידך, ההצגה רצופה בריטואלים שיריים וקטעי משחק מופשט ומאידך משתמר להפליא קו עלילה בהיר ורציף בשקיפות הלינארית שלו. היו חיוכים בהצגה ופעמים אף צחוקים, אבל דומה שעיבודו ובימויו של יזרעאלי שידעו לשמור היטב על דוק העצבות המשוך על הסיפור גרעו מן ההומור החריף הצפון בסיפורים.

יזרעאלי ידע ליצור תמונות בימתיות נפלאות עם הבזקים קצרים. המוזיקה משמשת בהצגה בתפקיד כפול : הן מסגרת צלילית והן תפאורה. פעמים אף מסייעת המוזיקה להצגה בצלילי "מוזיקה קונקרטית" כמו קשקוש מטבעות בקופסת תרומות או תפיחת יד שגרתית היוצאת מהקשרה כשהיא ניחתת על תוף. מי שראה את משחקם המרתק של חלפי וקלצ'קין, עדה טל ולבנה פינקלשטיין את זימרתם התיאטרונית של לוליק ובתיה ארואטי ובעצם את הלהקה כולה - כמעט ולא היה בה אחד שזייף בדרך הרגשתו.

מי שיראה כל זאת יבין שהדרך החדשה הנפתחת כאן בפני יזרעאלי מרתקת פי כמה מכל אלה שהלך בהן עד עכשיו.

אברהם עוז. "הארץ". 31.08.1972

"הצגה מקסימה ביופיה, שאולי לא לכל אורכה היא לגמרי "עגנונית", אך היא נותנת בהחלט להרגיש בבושם המיוחד של יצירות הסופר. יש תמונות מאוד מאוד סוגסטיביות ויפות להפליא בהן הצליח הבמאי והצוות הנהדר שלו לרתק את הצופה לכיסא ולתת לו ברמזים של תנועה וצליל להרגיש את מה שעגנון אמר בין השורות. יזרעאלי הוא אמן עיצוב תנועה וחנה הכהן, האחראית על הניהול המוסיקלי ידעה היטב ללכת עם רוחו של הבמאי.

חוה נובק. "אומר". 29.09.1972