מכתבים בונציה

"המחזה הוא חסר חשיבות ספרותית או דרמטית. סיפור נחמד שנכתב בידי הסופר האמריקני של ראשית המאה הנרי ג'יימס והומחז ע"י השחקן הבריטי המהולל מייקל רדגרייב שיצר בו לעצמו תפקיד מרכזי נאה. במשחק היו שתי נקודות אור : חנה רובינא גלמה בעוצמה מרשימה את הישישה. רגעים של חולשת זיקנה, של זכרונות עדנה ושל התפרצות זעם מדהימה - בכל אלה שולטת חנה רובינא להפליא, שליטה מעוררת הערצה. בתיה לנצט, בדמות האחיינית שלא יצאה מעולם מתחת כנפי חסותה השתלטנית של דודתה הישישה, גלמה דמות מהוקצעת, מעניינת ומשכנעת.

גם יתר התפקידים בהצגה, נעשו כהלכה. יצחק שילה בתפקיד המבקר הספרותי, מהדר ומהוקצע, אך חיצוני מדי לגבי אדם שמוכן לעבור יבשות כדי להשיג מטמון רוחני כלשהו. אליעזר יונג, עשה כהלכה את התפקיד האפל של משרת אישי, הדוחף את אפו לכל פתח שאפשר. בימויו של טוני ג'ונס, היה תרבותי ותכליתי. התרגום העברי של דליה הרץ, ערב לאוזן.

"'ניירות אספרן' מאת הנרי ג'יימס - סיפור יפה ותמציתי, גדוש אווירה רגשית - הומחז ע"י אחד השחקנים המצויינים של אנגליה מייקל רדגרייב, בשמירה על אותנטיות האווירה של הנרי ג'יימס שיש בה גם משהו ממסתרי החיים והרבה מן החרדה לפרטיות של בני אדם, על סודותיהם הכמוסים ביחסיהם עם זולתם. הזולת - הוא משורר שהטביע את חותמו על אשה ישישה שכל חייה עומדים על האפשרות לברוח מידי פעם אל הזכרונות בעורה של אהבה גדולה.

זה היה ערב גדול לחנה רובינא. היא שיחקה בצורה משכנעת, בכנות וברגש רב. היא הייתה מאופקת וכמעט חוסכת מילים בסצינה אחת ומרבה להג וגערות בסצינה אחרת. כל אחת מהופעותיה של רובינא במחזה קצר זה הייתה תמצית של קריירה ארוכה ומזהירה גדושת כישרון וידע. כדאי היה לקיים את ההצגה ולבקר בה רק כדי לראות את רובינא במשחקה הבלתי רגיל.