דוקטור פאוסטוס

  • הצגה מספר: 283
  • הצגת בכורה: 02/05/1973
  • מספר הצגות שהועלו: 14
דוקטור פאוסטוס

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

גיבור המחזה נמצא בין שמרנות מסורתית למהפכנות רדיקלית ובין הקומדיה לטרגדיה.  

עלילת המחזה מבוססת על התמודדות פיזית בין יצרים טובים ליצרים רעים, בין השטן לאלוהים, מלאכים ושדים, כשהגיבור עצמו הוא שדה הקרב בין הטוב לרע, החטא ועונשו. הוא אינו גיבור טראגי כלל וכלל. סופו המר הוא בעצם "סוף שמח". במחזה מתחולל מאבק בין ההשלמה עם הגורל ורצון האל, ובין האמונה בכוח האדם לשלוט על חייו ועל הטבע.    

ד"ר פאוסטוס מלומד ממוצא צנוע, הגיע בכוחות עצמו לפרסום עולמי. וסופו שנמאסו עליו מדעי הרוח, הרפואה והמשפט. הוא מגיע להכרה שבגלל חטאיו ממילא הוא נענש, בסופו של דבר, והוא מפנה עורף לאלוהים ומבקש פתרונות ותענוגות במעשי כישוף ורוחות. הוא מוכר את נשמתו לשטן מפיסטופלס, עבור עשרים שנות חיי הוללות ותענוגות, שאחריהן הוא בא על ענושו ונשלח לגהינום.

תמונות מהצגה

ביקורות

"דברי ימי התיאטרון יודעים לספר שמארלו נולד בשנה אחת עם שקספיר. יש אפילו הטוענים שהוא שקספיר בעצמו. מכל מקום הוא מראשוני המורדים בכל אוטוריטה, מראשוני המציבים את האדם במרכז ההוויה, מראשוני מנפצי ומנתצי הידיעה 'הבטוחה' של הוגי ימי הביניים המושתתת על "ההתגלות' הנוצרית מעבר לכל ספק. אצל מארלו נכנס הספק המודרני לזירה , גם ייאושו של האדם מול חידת החיים והמוות כאשר אין נחמה בפיו, במחשבותיו וברגשותיו.

יוסי פולק הוא דוקטור פאוסטוס - דרך אמנם את עצמו כקפיץ, רצה להציג לפנינו דמות חוקרת ויצרית, הנקלעת בכף הקלע בין רוגע האמונה הדתית לבין הסקרנות הבלתי נדלית לדעת את הנסתר מאחורי מסך הטבע - ולא יכול לתפקיד הכבד מדי, העמוס על כתפיו.

דב בר ניר. "על המשמר". 16.05.1973

"אין במת תיאטרון סובלת רעיונות פילוסופיים, או חזיונות ראווה הסטוריים, ממשיים או סמליים, ממלכתיים או רוחניים, אלא אם הם נטועים ומעוגנים בתוך נפשותיהם של בני אדם שעסוקיהם ומחדליהם מעוררים עניין דרמטי בלב הצופה. והנה, זה הדבר שחסר לחלוטין בהצגת 'דוקטור פאוסטוס' ב'הבימה'.

למרות התקדמותו הרבה בזמן האחרון לא זה התפקיד ההולם את יוסי פולק. רפאל קלצ'קין במשחק דק ומדוד, גילם את מפיסטופלס שבא כאילו מהצגה אחרת. נסים עזיקרי וברוך דוד הציגו קטע של 'סלפסטיק' עממי, גס - שוב מהצגה אחרת, שקצבה נמדד במספר הפעמים שיד מאוגרפת וקשוחה הושתה קדימה, סמל לאון. באותה רוח של עממיות, שמענו בהצגה 'פנינים' נוספות. אריה נבון בנה במה מרשימה ומעניינת, אולם סביב התפאורה הזו התנהלה הצגה קטועה, חסרת חיי ממש ונעדרת עניין.

בהרהור שני, אפשר להזדהות עם פאוסטוס : 'מרוב חכמה ושפע של ידענות אפשר להגיע לכלל ייאוש.

נחמן בן עמי 'מעריב. 16.05.1973