ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
כמו דמעה בים
- הצגה מספר: 291
- הצגת בכורה: 19/01/1974
- מספר הצגות שהועלו: 11
יוצרים
- מאת: מנס ספרבר
- עיבוד לבמה: מנס ספרבר, מילו ספרבר
- תרגום: אברהם הוס
- בימוי: מילו ספרבר
- תפאורה: יוסף קרל
- תלבושות: עדינה רייך
- מוסיקה: פולדי שצמן
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- בינייה בנו של הרבי הצדיק: רפי גולדווסר
- זרח: אליעזר יונג
- רומן סקרבק: יצחק שילה (שולמן)
- יוזק: רולף ברין
- יאדוויגה: תחיה דנון
- יחיאל: יצחק (איז'ו) ברקת
- רובין: שמואל עצמון
- בוילה: אלכס פלג
- מריה מוז'ינסקה: יעל דרויאנוב
- רויזן: שמואל סגל
- הרבי הצדיק: רפאל קלצ'קין
- ולאס: איתן פריבר
- לינצ'וק: יצחק קלוגר
- נזירה: דינה רויטקופ
- אם המנזר: שושנה דואר
- ד"ר טרלו: דוד ברוך
- כמו כן משתתפים: פול בריאנסקי, אליעזר גרר, אילן טלרמן, אליעזר נרר, יהושע נשיא, ראתב עוואדה, יהודה עטר, פולי רשף, שמואל שגיא
על ההצגה
מלחמת גבורה של מעטים נגד רבים. קומץ יהודים קם להגן על חייהם וכבודם של אחיהם. נושאי בשורה של תקומת ישראל תוך הגהינום הנאצי באירופה בשנות מלחמת העולם השניה. לא יותר כצאן לטבח. בנשק ביד, בראש מורם, וסוף הנצחון לבוא, במולדת העתיקה המתחדשת ומחכה לבניה שיבואו לבנות ולהגן עליה. ד"ר רובין, יהודי וינאי שברח לצרפת מגיעה לעיירה וולינה מחופש לקצין נאצי. הוא קורא לגברים המסוגלים להילחם, להצטרף לפרטיזנים. בין הנענים לקריאה, בנו הצעיר של הרבי, ביניה. בהנהגתו של רובין הם מצטרפים לפרטיזנים הפולנים בפיקודו של האציל סקרבק. יחד הם משמידים יחידה גרמנית שעמדה להתקיף אותם.
סקרבק עוזב לזמן מה את המקום, ואז דורשים הפולנים מחבריהם היהודים למסור לידיהם את שלל הנשק שתפסו מהגרמנים. כשהיהודים מסרבים, הם מתקיפים אותם. כשחוזר סקרסק ממסעו הוא מוצא ניצולים יחידים מהפלוגה היהודית ביניהם ביניה, הפצוע קשה ורובין. הוא מסתיר את שניהם במנזר. ביניה מת מפצעיו ורובין מקווה להגיע לארץ ישראל, כדי להביא את צוואתם של לוחמי הגטו העולה באש, שעליהם, יהודי ארץ ישראל לחולל את הנס, נס הצבי המתייצב מול הצייד האכזר, נועץ בו את קרניו, ומכריע אותו.
תמונות מהצגה
ביקורות
"המחזה של מנס ספרבר 'כמו דמעה באוקיינוס' מבוסס על אפזודה מכרך שלישי של רומן בשם זה המתאר את קורותיה של תנועת השמאל האירופית מסוף מלחמת העולם הראשונה עד סוף מלחמת העולם השניה. בהצגת 'הבימה' צומצמם האוקיינוס לים שהפך לאגם מים בו משתקף הגורל היהודי גדוש הייסורים.
מה מוסר ההשכל שאנו צריכים להפיק כיום מן ההצגה הזאת ? שעלינו ללחום מלחמת ייאוש או אולי עלינו לעשות את כל המאמצים כדי להחזיר לנו את בטחוננו בעצמנו ובמידת האפשר גם בידידינו באשר הם שם ? דבר שהשתמע ברורות מהצגת 'כמו דמעה בים' הוא שגם השחקנים לא היו שלמים עם עצמם והטקסט יצא מפיהם כאילו קולותיהם היו קולות זרים להם עצמם, כאילו נכפו עליהם. רמת המשחק הייתה למטה מבינונית פרט לזה של יצחק שילה בתפקידו של האציל רומן סקרבק ואיזה ניצוץ שהבהב בהופעתו של רפי גולדווסר כבנו של הרב.
הייתה הרגשה כי כך קרה משום שגם השחקנים ברובם לא היו שלמים עם תוכנה ועיתויה של ההצגה.