הביתה הביתה

  • הצגה מספר: 325
  • הצגת בכורה: 07/10/1978
  • מספר הצגות שהועלו: 163
הביתה הביתה

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

מקץ חמש שנות היעדרות, שבמרוצן לחם בחזיתות מלחמת העולם השניה בשורות הצבא הבריטי ועסק בהעפלה, עומד יהודה קפלן לשוב לבית בכפר שרון.  

אשתו, יפה, נקרעת בינו לבין מאהבה, קובה ליפשיץ, מנהל משק בית-קפלן, אשר במרוצת חמש השנים הללו, הכפיל את רכוש המשפחה הודות לכשרונותיו הפיננסיים ולעסקות מפולפלות שביצע.  

עם שובו הביתה, ב-28 בנובמבר 1947, ערב החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית, כבר מצפה ליהודה תפקיד חדש בשורות ה"הגנה", אך האיש עייף ממלחמות, ולרגע הוא משלה את עצמו שיינתן לו להשתקע בביתו, ולמצוא מנוחה ואושר בחיק משפחתו.  

ההוויה הציבורית והפרטית חוברות יחדיו לשוב ולהוציא את יהודה מביתו, אליו שב ליממה אחת.   ביום שבו מחליטה עצרת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, מגלה יהודה קפלן, איש המלחמות, שאת קיומו בביתו ובחיק אשתו תפס זה מכבר עובדו לשעבר, איש הנאות-החיים, איש הכספים  - קובה ליפשיץ.

תמונות מהצגה

ביקורות

"ימי בית קפלן" מאת יהושע סובול ב'הבימה' בבימויו של עמרי ניצן, הוא הנסיון השאפתני ביותר שנעשה עד כה בתיאטרון הישראלי. זוהי טרילוגיה האמורה לתאר במרוצת שלושה ערבים דרך הפריזמה של משפחה ישראלית אחת, את שקיעתה וניוונה של החברה הישראלית מרמת האידיאלים הגבוהים שלה, ערב הקמת המדינה עד להתפוררותה בביצת חומרנות מגושמת בימינו.

משלושת מחזות אלה מוצגים כבר שני הראשונים ואחרי ראייתם עליי לציין בצער כי ההגשמה אינה מצדיקה את השאיפה. דמותו של יהודה קפלן אינה דמות כלל, אין לה שום קיום הסטורי וסוציאולוגי. הוא, בקיצור, מריונטה המוקפצת לכאן ולכאן בהתאם לדרישות העלילה המלאכותית לא פחות ממנו. ואם יצחק שילה אינו משחק את הדמות אלא נותן לנו פוזות במקום משחק, אין זו אשמתו. אין לו דמות לעבוד איתה.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 31.12.1978

מה שה"ה סובול וניצן הצליחו לעשות הוא לכתוב אופרת סבון ישראלית על רקע אירועים גורליים בתולדות עם ישראל. אין שום דבר רע באופרת סבון ישראלית, אפשר גם לספר תולדותיה של משפחה ולהראות את הדברים הקטנים היומיומיים שבה, כי גם זאת השתקפות של חיינו. אלא שאז, לא מוכרחים להסתפק בטרילוגייה, אפשר עשרים או שלושים פרקים ואפילו יותר. ועדיף בטלוויזיה שהיא המדיום שנועד לכך.

ואם איננו מסוגלים להתמודד עם קלאסיקונים בדרמה, אולי גם הריאליזם הקטן, הזעיר, הבורגני - הוא הישג. אבל הישג כזה נמדד לא בקריטריונים אמנותיים, אלא בקני מידה מקצועיים של איכות כתיבה, אריגת עלילה ובניית דמויות. בעניין זה, נכשל סובול כשלון חרוץ.

מיכאל הנדלזלץ."הארץ". 27.12.1978