טירונות

"ניל סיימון יודע את נפש קהלו. גיבור אהוד, חוש הומור, אמיתות נדושות, טיפ טיפה של מתח וקצת שמאלץ. עם מוסיפים לתמיסה הזאת מעט 'יידישקייט' כי אז השמחה שלמה. יוג'ין מוריס ג'רום גדל קצת ובמקום לכתוב את זכרונותיו בצל משפחתו היהודית בחוף ברייטון, הוא עתה טירון בצבא ארצות הברית. יוג'ין גדל אמנם אבל לא השתנה. אותה תערובת יהודית-אמריקאית של תמים-פיכח, של מעורב-לא מעורב המקפיד לרשום ביומנו את אשר קורה לו.

אפילו הסגנון לא השתנה. זה אותו יוג'ין שניל סיימון 'שכח' שעברו עליו שנים אחדות. גיבור שהקהל אוהב אותו אי אפשר לו שישתנה, אפילו היה קודם ילד ועכשיו נעשה חייל. גם ההפקה ב'הבימה' מעידה על גישה דומה. לחזור על מתכון ההצלחה. יוג'ין הוא שוב אבי חדש, רק לבוש מדים. מה שהיה קודם גילוי רענן של שחקן צעיר בעל נוכחות חביבה, הפך לשבלונה. כוחה של ההצגה, כמו כוחו של ניל סיימון, הוא בתיאור הנטורליסטי של ההווי הצבאי האמריקאי. הבמאי עמית גזית הכין היטב את שעוריו. בעזרת התפאורן אלי סיני אכן הבמה נראית כקסרקטין צבאי.

להוציא את אבי חדש, שכאמור לא נשתנה, מתגלה כאן קבוצה חביבה של טיפוסים חיילים : אבי פניני, עמוס לביא, דני מוג'ה, איציק אביטל והסמל המצויין שלהם שמעון כהן. אך מעבר לאלה מתבלט במיוחד אורי אברהמי שלבד מהופעתו החיצונית העביר איזו מורכבות אנושית שהיא מעבר לתפקידו הנדוש של אינטלקטואל במסגרת צבאית.

"המחזה תורגם באופן רהוט שכמעט נקי מאמריקניזמים ע"י יונתן גפן ובויים ע"י עמית גזית בקצב רגוע מאוד. התפאורה של אלי סיני פותרת בעיות ע"י שימוש בבמה מסתובבת ורמזי מקומות ריאליסטיים. דני מוג'ה, אורי אברהמי ויצחק אביטל, כל אחד מהם מעצב דמות כראוי ואבי חדש מקרין נחמדות וחן התבגרותי אשר אינני בטוח האם הוא מישחק או התנהגות.