ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
בדרך לברודווי
- הצגה מספר: 392
- הצגת בכורה: 12/04/1987
- מספר הצגות שהועלו: 60 (עד יולי 1987)
יוצרים
- מאת: ניל סיימון
- תרגום: דן אלמגור
- בימוי: עמית גזית
- תפאורה ותלבושות: ענת מסנר
- כוריאוגרפיה: מאיר אלוני
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
על ההצגה
המחזה חותם את הטרילוגייה הביוגרפית של ניל סיימון הכוללת את "יומן חוף ברייטון" ו"טירונות". "בדרך לברודווי" עוסק בזכרונות הקשים של סיימון העוסקים בפרידת הוריו ופירוק חיי המשפחה, ובו עצמו הנוטש את חורבותיה כדי לבנות לעצמו קריירה. יוג'ין מוריס ג'רום עוזב את משפחתו בברייטון ביץ', ועובר למנהטן. שם, בחברת אחיו הגדול והתוקפני ממנו, בארץ המובטחת, ארץ הרווקות והעצמאות, הוא מתכנן לממש את ייעודו, להיות כותב תוכניות הומור לרדיו ולטלוויזיה. שיאו של מסע הזכרונות הוא ההתקשרות הרגעית בין הבן (סיימון) לאימו, כשהם רוקדים, מדברים, ולרגע ממש נוגעים זה בנפשו של זה. "כל עוד לא כתבתי את זה" אומר סיימון, לא הצלחתי לגבש לעצמי מה באמת אני מרגיש כלפי אימי. לא ידעתי שהייתי תלוי בה כל כך. זאת סצינת אהבה אינטימית, אירוטית ממש. "מבין כל מחזותיי, זה היה הקל ביותר לכתיבה, והקשה ביותר לצפיה".
תמונות מהצגה
ביקורות
"סיימון הוא טכנאי מעולה ויודע לכתוב תפקידים הנשמעים כמעט כאילו היו של בני אדם חיים. בעצם, יש בהצגה דמות אחת שהיא כמעט כשל אדם חי, היא דמות האב, בביצוע שקט ומעוצב בעדינות של אברהם מור.
"הבימוי מקצועי, שוטף, בנוי כהלכה והשחקנים נכנסים בקלות יתרה לפני ולפנים של הדמויות עד שמה שאנו מקבלים בהצגה היא כנות, אמת, 'סחורה' נדירה על במותינו. באשר למשחק, התרשמנו בעיקר מליא קניג. היא לב ההצגה, היא דמות אם המשפחה. יש בקומדיה זו הרבה רגשנות שהאם מסמלת, וסצינת הריקוד שלה עם בנה, היא המרגשת ביותר בהצגה ואין זה מקרה שהקהל פורץ בסופה בתשואות פעם אחד ויחידה בהצגה.
ליא קניג מכשפת אותנו שוב בכשרונה המזהיר, מתנת שמיים נדירה. שוב נוכחים אנו לראות שהיא שחקנית מלידה. לשלמה בר-שביט אין שום קושי להעלות סבא זקן, סוציאליסט מן האסכולה הישנה. הוא יוצר דמות חיה. גם נתן דטנר לא צריך להתאמץ, כדי ליצור בצורה משכנעת את דמותו של יוג'ין. שמעון כהן מצויין בתפקיד האח. אברהם מור הוא אבי המשפחה שנוטש את אשתו בלי שנבין ביתר דיוק מדוע נוקט צעד דרמטי זה. הוא יוצר דמות אנושית מרשימה.