המלביש

  • הצגה מספר: 403
  • הצגת בכורה: 25/06/1988
  • מספר הצגות שהועלו: 70
המלביש

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

סר - כפי שהוא מעדיף שיכנו אותו - הוא שחקן אנגלי קשיש ומנהל תיאטרון נודד, המתעקש להציג את מיטב הרפרטואר השיקספירי בעיצומה של המלחמה, למרות ההפצצות המאסיביות של הגרמנים, ולמרות שהוא עצמו, בתוך תוכו, יודע שהגיע אל סוף דרכו.   סר נושא על גבו משא שהוא למעלה מכוחותיו. ביום שני הוא פרוספרו, ביום שלישי קוריולנוס, וכן הלאה, אותלו, המלך ליר, ריצ'רד השלישי ועוד, כולן דמויות שקספיריות, המספקות לשחקן המגלם אותן הזדמנות להבליט את אישיותו הבימתית ואת משחקו הוירטואוזי.  
נוסף לעול המוטל עליו כשחקן וכמנהל להקה סר נאלץ לספק את גחמותיה של אשתו, השחקנית הראשית, וכל זה כשהגרמנים מפציצים מן האויר, נשמעות צפירות אזעקה והתושבים נקראים לרדת למקלטים. אבל סר אינו שועה לאזעקות, ממשיך בהצגה ומתעלם מן המלחמה המשתוללת בחוץ.  

לסר התשוש אין יותר כוח להמשיך ולהופיע, אבל המלביש שלו, נורמן, שחקן מתוסכל, שבאמצעותו של סר מגשים את חלומותיו הכמוסים, מחזיק בו, דוחף, מעודד ומשלח אותו אל הבמה לביצוע אחרון של המלך ליר.   ככל ששוקע השחקן כך מתחזק מעמדו של המלביש, שהוא איבר מאיבריו של סר. אולם שניהם יודעים כי מותו של האחד יגרום לסיום חייו של האחר. מאבקו של סר להישרדות הופך להיות גם מאבקו של המלביש - הטרגדיה היא של שניהם.  

בחוץ תוקפים הגרמנים ובפנים סר, בבגדי המלך ליר, נאבק על חייו ועל שפיותו במחזה שהוא מחווה של אהבה לתיאטרון שהיה, תיאטרון שהשחקן עמד במרכזו.

תמונות מהצגה

ביקורות

"כל המוסכמות, האמונות הטפלות, השקרים הקטנים והגדולים של החיים שמאחורי הקלעים, מופיעים במחזה מאת רונלד האוורד בבימויו של היי קיילוס בתרגום עברי של ערן בניאל, תפאורה מצויינת,כרגיל, של אדריאן ווקס עם צוות שבמרכזו שלמה בר-שביט בתפקיד מלבישו,אומנתו, אוהבו ושונאו של סר, הלא הוא שחקן ותיק מן האסכולה הישנה, ששמעון פינקל מעניק לו שלל צבעים בסקאלה מהאמת הגלויה ועד לשקר התיאטרוני הנדוש ביותר.

מכבר לא ראינו את בר-שביט בתפקיד הבנוי בקפידה כזו, בשפע פרטים מעניינים ממבט ממזרי חנף ועד הליכה וישיבה קצת מוזרות, כמעט נשיות. ליד הצמד המבריק הזה, הנועץ את שיניו בתפקידים ה'שמנים' לתיאבון, טובה פרדו, כמנהלת הצגה מרירה ואמיתית, אליעזר יונג כשחקן מזדקן ועלוב ואהובה יובל כ'ליידי' קרחונית ודוחה, המחכה בעצם למותו של בעלה כמו לגאולה. כל זה מבויים בתיאטראליות אותנטית. זהו מחזה מבדר, המאפשר לשחקנים להראות במה כוחם גדול, בקיצור תיאטרון ישן אמיתי.

גיורא מנור. "על המשמר". 13.07.1988

"שמעון פינקל, שעל אף שמונים ושלוש שנותיו, מגלה פעילות ניכרת. משחקו כאן, הוא גולת הכותרת של הקריירה המזהירה שלו. אודות לזכרונו האבסולוטי, מסוגל פינקל למלא את כל דרישות התפקיד ומעצב דמות הנחרתת בזכרון. התפקיד המרכזי השני הוא של המלביש נפל בחלקו של שחקן נפלא אשר זה שנים לא ראינו בתפקיד ההולם את כישרונותיו המצויינים, שלמה בר-שביט. הוא עושה כאן את אחד התפקידים הטובים ביותר בכל הקריירה האמנותית הארוכה שלו. כל תנועה מחושבת ומבוצעת בקפדנות שאין אנו רגילים לה על במותינו.

טובה פרדו מצליחה להפוך דמות שטחית ליחודית. אהובה יובל, שחקנית מוכשרת שטוב היה לראותה שוב על הבמה. אליעזר יונג וישראל בידרמן מרשימים על אף הופעותיהם הקצרות. מעין טירוף היה דרוש כדי להעלות את המחזה המסובך מבחינת העלילה על במת 'הבימרתף', אולם קיילוס הבמאי נאבק עם הקשיים ויכול להם. אסור להחמיץ !

ד"ר אמיל פוירשטיין. "הצופה". 13.07.1988